עוד יום נגמר, אחד חדש יבוא מחר.
ואיך אפשר לחיות כשאי אפשר לעצור את הדמעות?
ושוב התסכול יוצא מבפניםף ואין מי שיבין.
היו, והלכו, ואינם.

אומרים שאני ילדה מוצלחת, בהכל מצטיינת,
אבל מה זה נותן לי, אם בפנים ההרגשה מחורבנת?
עוד יום חולף, עוד יום עובר.
מתי כל זה יגמר?
משכנעת את עצמי שמתישהו ארגיש טוב יותר,
אבל איך? כשאין עם מי לדבר.

היא מבינה, והם מבינים,
והן מבינות - וכולם משקרים.
כי איש לא מבין, ואיש לא עוזר,
כי איש לא יכול! זה תמיד ישאר.
תסתכלו לי בעיניים, אתם לא רואים את הדמעות?
זה אמיתי, אני באמת בוכה, זה לא סתם אשליות.

באמת רע לי, למרות שאני מסתירה,
כדי שלא ידברו איתי מרחמים, או כי ירגישו חובה.
תמשיכו לחיות את חייכם הטובים,
ואני בינתיים אמות מבפנים.
לא רוצה להמשיך, אני אומרת לעצמי,
אני כבר ממזמן לא חיה בשבילי.

עוד יום נגמר, אחד חדש יבוא מחר.
ואיך אפשר לחיות כשאי אפשר לעצור את הדמעות?
ושוב התסכול יוצא מבפנים, ואין מי שיבין.
היו, והלכו, ואינם.



2.10.05