רציתי לכתוב המון
ולעדן את הפרוזה במילים,
אולי אף בתשוקה אחר משהו בלתי נתפש
ובמקום-
ציירתי לי דמות מלנכולית...
אחת כזו שהכרך בוחר לעטוף אותה בקרירותו,
בשתיקתו הרועשת בלב רחוב סואן
ובסימטה אפלה-
אותה דמות עולה
ולנגד עיני מתגלה המסגרת-
אהבה קודרת...
אכזבה מתמשכת
וכשכבר אין לאן ללכת-
האור המכאני המסנוור משלה אותי
ומעניק לי שבוע נוסף
של עשייה בלתי מתפשרת