II
8.05

את תמיד קצת שיכורה,
בעיקר מהחיים האלה שלך,
שרודפים אותך לכל מקום ולא נותנים
לך רגע אחד בלי לנשום.

[ואת תמיד נושמת ברעש].

נשיכות קטנות של אור כמו
בדיחה על חשבוני,
פוגעות בעור המראה שלך ומשתקפות חזרה
אל הפלורסנטים. את היחידה
שנראית מסתורית תחת פלורסנטים.

[מתחת לצלעות בצד ימין יש לך כתם לידה שאת לא אוהבת].

חם וקר,
והחלק החשוף בגב שלך מופנה לתקרה
וגם קצת אליי.
ושרשרת כסף דקה חונקת אותך בפס
אדום חיוור מתוח.

[מתחת למיטה של אמא שלך קברת עוד כרית,
רק למקרה שאבא יחזור].

בחושך מוחלט אפשר
רק להרגיש את התנועה שלך,
החתולית,
ואני יכולה לדמיין לך זנב ארוך
מפוספס.
כמו האופי.

[את לא יודעת, אבל בירוק של העיניים
חבויים לך ניצוצות סגולים וזהובים,
שהופכים אותך להכי יפה שיש].