9.8.05

האור נעצם מהר מדי, שוב אני לא יכולה לראות אותך בכלל.

[זה לא עובר, את יודעת,
לחושך אמיתי לא מתרגלים].

פשטת את כל האמיתות שלך ופרשת
לידי, שאביט. חשבת שזה יפה,
אומנותי, לפחות.
הצבעת עליהן, שורות מדובללות של סתירות, שכולן קצת את.
על כולן יכולת לוותר למעני,
ואני- למעני בחרתי לוותר רק עלייך.

את לא מסתכלת עליי יותר, ככה,
ולא מרשה לי להביט.
מה כבר חדש לך, את אומרת, את כולך אני כבר מכירה.

[יש חושך, שכחתי לומר,
יש חושך שנפער כש
מתרגלים].