הכל נראה כל כך נחמד,
גם העיניים שלי התייבשו,
אבל הנשמה שלי בוכה.
הם באמת לא מבחינים בדמעות.
חשבתי שאני מישהי,
חייתי בחלום,
שאני חשובה אליהם,
שאני חלק.
הכאב פשוט גדול מדי,
יש לי חור ענק בלב,
נו אז מה אם סגרתי אותו באבן?
זה כדי שהדמעות שלי
לא יפרצו ממנו.
אז אני יודעת
שזה לא יעזור לי,
שהציפיות שלי יהרגו אותי בסוף,
למרות שנראה לי שזה לא יקרה
כי כבר מתתי,
ממזמן.
אולי אני זועקת בדרך שהם לא יכולים לשמוע אבל לפחות אני
זועקת... זו התקדמות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.