ביום כיפור הוא שם את הכיפה המטופשת שלו והלך לבית הכנסת
להתפלל למחילה, הוא שכח שנשבעתי לא לסלוח לו לעולם.
הפעם אני באמת לא אסלח וגם אלוהים לא יעזור לו בזה.
הוא שכח שרק שבועיים לפני, הוא פגע בי כמו שמעולם לא פגעו בי,
פגע בשם אלוהים הזה שלו. עם כל הכבוד לאלוהים אם הוא רוצה
שיהיה לבני אדם כל כך רע אני מעדיפה לתפוס ממנו מרחק.
ומה בכלל הוא חוזר להתעסקות הזאת באלוהים? הרי הוא כבר יותר
משנה אחד החילונים הכי חילוניים שאני מכירה! הכל בגלל המשפחה
הארורה הזאת שלו! הם הכניסו לו לראש שאסור לנסוע בשבת ואסור
להדליק אש ואסור שיהיה לו אותי כי אנחנו מתנשקים ואהבה זה
אסור!
והוא... הוא בעצמו שמאמין להם! בחור בן 22 שנותן להורים שלו
להחליט במקומו מה טוב ומה רע. ואם הוא מחבק אותי בטח יקרה משהו
רע כי "אלוהים רואה הכל מלמעלה" והוא הרי לא רוצה שנחייך.
אולי זה לטובה, נמאס לי להקשיב לכל התחבטויות האמונה האלה שלו,
מי יכול לנהל מערכת יחסים נורמלית כשאלוהים תקוע באמצע כל
הזמן?
הוא בעצמו החליט שעדיף לפגוע בי מאשר באלוהים, שעדיף להאמין בו
ולא בזוגיות שלנו. סליחה על הפיקפוק מר אלוהים, אבל יש לך
רגשות? אתה מרגיש אהבה? אתה קיים הרי נכון? אם כן למה אתה מונע
מאיתנו להיות מאושרים? אתה שם מכוון אותנו לבחור מר אלוהים, או
שאולי זה פשוט שהחבר שלי סתם מטומטם?
אל תטרח לענות, אני יודעת, הוא סתם מטומטם.
כשרק הכרנו בכלל לא ידעתי שהוא היה דתי פעם, קצין גבוה, ירוק
עיניים בעל חיוך מדהים, הוא התנהג כחילוני לכל דבר.
בחור שאפתן שלא הזכיר אפילו פעם אחת את אלוהים, דיבר על טיולים
בצפון בסוף שבוע, דיבר על כמה אין לו כוח לנוהל פסח בבסיס. מי
יכל לנחש שהוא דתי בכלל? בעצם, למה זה כל כך משנה? הרי הייתי
נכנסת למערכת היחסים הזו גם אם הייתי מכירה אותו כשעוד חבש
כיפה, פשוט כי זה הוא. לא משנה אם זה הוא תחת תחפושת של דתי או
תחפושת של חילוני, זו האישיות שלו שהיתה הוא בכל מקרה.
העולם שלי ממש לא התהפך כשגיליתי שהוא בא ממשפחה דתית. אז היתה
לו כיפה פעם, אז הוא שמר שבת ועל עוד כל מיני חוקים שונים זה
בכלל לא השפיע עלינו. זו לא אני שהיה לה קשה עם הדתיות שלו,
אלו ההורים שלו שהיה להם קשה עם החילוניות, עד היום קשה להם
איתה. באיזשהו שלב הוא חשב לשכור דירה לבד כדי שלכולם יהיה נוח
עם הבחירות שלו, אמא שלו בכתה ואבא שלו החרים אותו במשך שבוע.
היה להם קשה לשחרר אותו (בן יחיד בין שמונה בנות), בסוף הם
הסכימו שיעשה כרצונו בבית שלהם.
תמיד כיבדנו אותם, הם השתדלו לכבד אותנו למרות שלפעמים צחקנו
על זה שבאיזשהו שלב במפגש עם ההורים שלו לאבא שלו תמיד היה מן
מבט תמוה כזה שלא מבין איך לבנו יחידו יש חברה וזה עוד ניחא,
היא לא לובשת חצאית וגם לא מכירה את כל בראשית בעל פה!
הכל היה כמעט בסדר גמור ואז אבא שלו עבר התקף לב.
כמובן שהוא האשים את עצמו בזה, את מי עוד יש להאשים? בוודאי לא
את הסיגריות הדביליות של אבא שלו, ובטח לא את מנות הכולסטרול
שהיו לו בגוף. רק הוא אשם! כי הוא לא שומר שבת ויש לו חברה
והורים תמיד משלמים על חטאי ילדיהם וזה בטוח בגלל זה!
אז הוא החליט שכל זה אסור לו יותר, כי מבחינת אלוהים זה כנראה
לא ממש טוב לו או למשפחה שלו.
למי בכלל אכפת שהוא אוהב אותי או שאני אוהבת אותו? הוא שכח
שהוא לא צריך את אלוהים כדי שיבחר מה טוב לו. הוא בחר לעצמו
ועשה את זה אפילו די טוב בשנה האחרונה כששנינו החלטנו שטוב לנו
ביחד ואנחנו עושים אחד את השניה מאושרים.
ביום כיפור הוא ביקש ממני סליחה, הוא אפילו שם כיפה והלך לבית
הכנסת לבקש מאלוהים שיעזור לו לגרום לי לסלוח לו, הוא לא מבין
שאני לא רוצה שאלוהים יתערב לנו בקשר יותר?
בצאת יום כיפור הוא התקשר אליי, עוד לפני שבכלל אכלתי את ארוחת
סיום הצום. כל כך שנות האלפיים לפתוח את הפלאפון לפני שמכניסים
קצת אוכל לקיבה המסכנה.
"אני מתגעגע אלייך"
"איך היה הצום?"
"קשה, ממש קשה".
"זה בגלל שממש חטאת השנה, אל תדאג בשנה הבאה הוא כבר יהיה יותר
קל".
"אמרתי שאני מתגעגע אלייך" הוא התנצל בתגובה לציניות שלי.
"נראה לך שהוא סלח לך? אני מרגישה קצת אשמה" המשכתי.
"כבר לא אכפת לי אם הוא סלח, אכפת לי שאת תסלחי. הוא כבר לא
עושה אותי מאושר, את כן. טעיתי בסדר, אם הוא יכול לסלוח לאלפי
חוטאים אני בטוח שאת יכולה לסלוח רק לי"
"אני צריכה לחשוב על זה קצת"
שתיקה
"חשבת?" הוא הציק אחרי דקה.
"שיהיה". אף פעם לא רבנו באמת, ניראה לי שפשוט לא ידענו איך
רבים באמת.

אלוהים זה בסדר שאנחנו מאושרים נכון? אפילו שאנחנו נוסעים
לטייל בשבת ולא תמיד מקפידים על הפרשי השעות בין בשר לחלב ומדי
פעם אנחנו גם מתנשקים.
אז סלחתי הפעם, כן גם לך אלוהים, אפילו שבכלל לא ביקשת סליחה.
אני  רק מקווה שלא תחזור על זה יותר כי בסך הכל אתה לא אמור
לרצות שיהיה לנו רע, הרי בגלל שהיה לנו רע תיקנת את הטעות שלך
נכון?
בכל אופן אלוהים, ולא זה לא איום זו הבטחה, מקווה שתבין ותסלח
לי ושאם במקרה תחליט לחזור על זה שוב שלא תתפלא שאני לא צמה
ומעבר לזה, שאפילו ביום כיפור אני כבר לא אסלח לך.