מיכל אלמוג / ענייה |
שאריות של אכזבה -
הזכירו לי שלא נותר לי.
חורבה של שבריי ליבי
ונשמתי עוד לכודה
בתוך ההריסות, שהיו שלו.
הבאתי לו הכל,
כל הזהב- ליבי ותמימותי,
והוא שבר את זה
כאילו זה לא מספיק לו.
עכשו כל שנותר לי
זה לישון, לקפוץ.
ואז אשאל אותו,
למה?
מוקדש לאחד... ההוא שאף אחד לא יודע עליו,
לא שמע עליו... למוות!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|