קוראת לו בלילות
בימים אני שותקת
וכשהוא מתקשר
מן הסתם מנתקת
כשהוא קורא לי אז
אני מתגעגעת
למרות שעמוק בלב
הוא יודע שאני יודעת

זה לא עובד בינינו
אין פה שום ריגוש
ואם הוא עוד יצליח
זה לא יבעוד בגרוש
זה לא הולך בקושי
זאת לא המטרה
וגם אם אצטרך
אז אחזור בחזרה

מתפללת בלילות
לפעמים קצת מזייפת
ואם יש מחילות
אז אני לאט נשחפת
ואם אני רואה אותו
למטה על ספסל
ואם אני קוראת רק לו
הוא לא רואה בכלל

זה לא קל
שאין אהבה
שאין שום תקווה
שהדרך נחשמה
והמבוי סתום
ואין תקווה
או שבעצם, אין כלום
אין כלום