נבדד אני היום,
פוגש את דוקטור-פייק,
מלא אגרסיות של שלום,
מלא בננות כמו מטע בצפון.

היא מטיילת בגבעות, היא מתהלכת בשדות,
שיכורה מעיוורון, היא לא רואה שהמלך עירום.
ואני בממלכה של אביונים ודלפונים,
רק שר התקשורת יודע - כולם מתים חיים.

היא והבננה - שתיהן לא בשלות,
גם לא יהיו אף פעם, יכול אני לחזות.
יותר רמזים, פחות חרוזים, הכל מבולבל,
סיום שהצליח את השממה להפיח, אני מתוסכל.

מפזם לחרשים, מפטפט עם דגים,
מנסה לזכות בך כמו במשחק מזל,
חוזר שוב ושוב, מהמר על כבודי,
נמאס כבר להיות שלד תמהוני.

נראה שתבשילי, תסכילי, תרדי לי,
אולי בעתיד, כשארצה להבין,
כי במשחקי מזל זוכים רק מתים חיים.