אסור לי לצפות נכון?
כי אז אני אתאכזב
אבל איך אפשר שלא
אחרי כל מה שהיה.

חוויתי איתך דברים מדהימים
ונפתחת כמו שלא נפתחת לאף אחת אחרת
גרמת לי לצחוק
אפילו ברגעים הכי עצובים שלי.

ונעלמת
ככה בלי להודיע
בלי להתכונן מראש
פתאום אני עצובה
ואתה לא פה להצחיק אותי,
לגרום לי לחייך,
או סתם לצחוק עליי.

כל היום דמיינתי בראש איך זה יהיה
ואם נצליח בכלל למרות כל הקשיים
אבל כנראה שזו רק אני
אני והמחשבות שלי.

אין מי שיבין אותי
ולא יעזור
כי בסך הכל זה אני ואתה
ולא יותר.

זה הסיפור שלנו
שהתחיל ולא נגמר
אבל נעלם.

כל יום מחכה לטלפון
לאויר שלי ליום הבא
עד שיום אחד הוא לא הגיע
ולא היה לי אויר
ואיך אני אמשיך ככה בלי לנשום,
אותך?

1.10.2005