שכבת שם מולי, לובשת רק את גאוותך
מבקשת ממני אל תבכה כשאלך
ידיך שבורות וגופך קרוע ממלחמות
נפשך דועכת אט כנר שבער עד כלות
מליון כינורות בוכים כי אני לא יכול
אני צועק לתוכך להחזירך לאתמול
דמדומים אחרונים שלי איתה
הרי תמיד ידענו שתגיע השקיעה
מתפרק בפעם הראשונה כששואלים לשלומי
ואוסף את עצמי, זה לא הייתי אני
אני גדול וחזק עכשיו פוסע אליך
לעולם לא תראי אותי כואב בלעדייך
כשהכול חשוך ואני ואת בחדר לבד
ואני חושב איך להיפרד ואוחז לך ביד
מתוך הערפל פעם אחרונה אני דולה אותך
ובבכי ממרר באוזנך אני אוהב אותך
גם אני אותך, היא לחשה
ועצמה את עיניה בפעם האחרונה |
