|
והלב הפך לאבן
זה קרה עם השנים
וככל שהתבגרתי
כך גברו המחסומים
והלב קפא לאבן
מחוסן מרגשנות
וככל שהתקדמתי
נשכחה שם המהות
והאבן, היא שותקת
מכוסה בצלקות
לא רוצה לחוש עוד צער
מרחיקה את הדמעות
רק צליליה של גיטרה
אט חודרים את הקליפה
כשרועד מיתר בחושך
גם רועדת הדמעה
והלב דומם כאבן
אך הזמן ממשיך לזרום
עם הזכרונות בלילה
הוא מוסיף בי עוד לפעום |
|
|
מכל האי-מיילים
המטופשים שאני
מקבלת, מצאתי
שאלה אחת חכמה:
"צפיחית, איך זה
שאת כזאת
חכמה?"
אז תודה רבה למי
ששאל את השאלה
הזאת ותאמין לי
שאם היה יותר קל
להיות טפשה אז
בטח הייתי,
אבל אני זורמת
עם מה שהכי טבעי
לי.
עכשיו, כשאני
חושבת על זה,
השאלה שלך נשמעת
לי
די טפשית,
למען האמת...
בחיי !
אני מחכימה מרגע
לרגע !
צפיחית בדבש
חכימה בגמיזה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.