18.1

במחשבותיי כבר ערב, לא טרחתי לצאת ולבדוק - מה שבחוץ לא משנה.
הרי החלק היחיד החשוב במציאות הוא החלק התוקף את מחשבותיי -
ואלו נענות לו ומאמצות אותו לתוכן עד שייטשטש וייטמע בי.
(אני לא אתן לקיטש שבזה להפריע למילים לזרום).
במחשבותיי מתרוצצים גוונים אינספור של ורוד וסגול, מהולים כתום
רותח וכחול מתכתי, מתנגשים לשמיים מטאפוריים מושלמים של בין
ערביים קסום. והמסר של המטאפורה העירומה מגוונים מרהיבים נשאר
צפון בין האותיות, נעלם ומופיע כרצוני, סותר את עצמו אינסוף
פעמים עד להיגיון פנימי פשוט ומורכב כאחד. הם יפנו מבטים
שואלים, ייתהו על כוונותיי, ואני אעצום למחצה את עיניי ואחייך
חיוך עקום בניסיון עלוב למסתורין - מחפה רק בקושי על העובדה
שהמסר נסתר גם ממני.
צלילי הסביבה טוו עננים בשמיים המשחירים, שיר ישן שאהבתי צייר
גם אותי ואותך בחיזיון נפלא, מביטות אל שמיים מושלמים מכל
חלום, עשויים מטאפורה נבובה באמת.
אז בעצם, את לוחשת לי בעצב, אלה לא שמיים מטאפוריים.
סתם רגע של סכיזופרניה.