מסכה מילה קטנה..
מוזרה..
מילה קשה..
אולי כבדה..
חושבת עליך איש המסכה..

איש הצללים...
איש המסתורין...
בלילה בלילה מגיח לפתע..
עובר במסדרונות הקרים..
מציץ אל פני האנשים..
מסתתר..
בורח..

אולי מעצמך..
אולי מהסביבה..
ואולי גם מאהבה אבודה..
איש הצללים ..
איש המסכה..
איש המסדרונות האפלים..

מביטה בך בגנבה..
מציצה אל תוך נשמתך..
רוצה לקרב ידי אל ידך...
להושיט יד קטנה לא זרה..
לומר לך ..
הורד מסכה..
כבר מותר לך...

חייך במלוא פה..
חשוף חיוך לא רפה..
והרי גם אתם אדם ..
גם לך נשמה..
והרי לא נולדת איש מסכה...

איש הצללים
איש המסכה...
מציץ מבין החורים..
פוחד להפגע..
ואולי מחפש לו תקווה אבודה..
ואולי את אותה נסיכה אבודה..
ואולי אותך...

האם לעולם לא אראה בבואתך..
האם לעולם לא אשמע צחוקך..
האם לעולם לא אטעם נשיקתך..
לעולם לא אגע בגופך..
ארגיש זרועותיך ..
חיבוקך..
ואולי בכלל לא היית..