רציתי לספר לכם סיפור די נחמד,
על גמד הקשרים, גמד מיוחד.
אבא שלו היה גמד, ואימו - חתולה.
ושניהם היו מלחים על סיפון אוניה.
מאבא ירש את גודלו הקטנטן
ומאימא - לשחק ולעשות בלגן.
על כן הוא אוהב לשחק ולמשוך
בכל חוט תפירה, כדור צמר או שרוך,
אך הכי הוא אוהב לעשות בלגן,
בשיער הילדים שהולכים אל הגן.
הוא אוהב שערות בכל הצבעים
בכל הצורות ומכל המינים.
שיער מתולתל, או גלי, או ישר
שיער חום, אדום, או שחור מהודר.
עם פוני או בלי
שביל עקום או ישר
כל שיער הוא מגרש משחקים נהדר.
בכל ערב, כשהילדים במיטה,
נותנים חיבוק לאבא, ולאמא - נשיקה,
מתעורר משנתו הגמד המוזר
ורק מחכה שיירדמו על הכר.
ואז הוא מגיח,
מצחקק מרוב אושר,
ומיד פוצח
בתרגילי כושר.
למעלה - למטה, וגם לצדדים.
גלגול לאחור וגם לפנים.
ואת כל תרגיליו,
הוא עושה בכל אופן,
כשבכל אחת מידיו,
שערות מלוא החופן.
ואחר כך הוא נח
אך איננו שוכח
מה אביו המלח
לימדו בהכרח:
קשר מוט, קשר תורן,
קשר כתר, עניבה,
קשר שמינית, או שטוח,
כפול או מרובע.
(ולעולם לא שוכח גם קשר הצלה.)
כשבים סערה,
הן ביד - שערה,
ובים הסוער היטב יש לדעת,
לחזק את התורן בקשר טבעת.
בכל ערב שבת,
לעולם לא שוכח
קשר סבתא סבוך
בשיער לשלח.
מתאמן ללא הרף,
בזריזות אצבעות,
מעביר בנעימים כך
את כל הלילות.
ואך בוקר מגיע -
מתעייף ונרדם.
אל מתחת לכר
הוא זוחל, ושם נם.
ואפילו לרגע אינו מתעורר
מקול המולה ובכי סוער.
אימא ואבא עומדים ומסרקים
והילדים מקטרים, צועקים:
"איה, אימא, כואב לי!"
"אבא, די, זה מציק!"
"למה כל בוקר אתם חייבים,
לסרק כה חזק - אתם מכאיבים!"
בכל בית ובית,
בכפר ובעיר,
ישן לו בבוקר,
גמד די זעיר.
ביום הוא ישן,
ובלילה הוא קם
לבלגן ולפרוע
שערם של כולם.
עד מתי יעשה זאת?
ולמי עצה יש,
איך למנוע ממנו
בשיער לפשפש?
רק רעותי יודעת עצה חכמה
לפני השינה היא קולעת צמה. |