יום אחד... אני מבטיח...
אשאל אותו את אותה שאלה שאני כל כך דוחה לשאול
אני ייגש אליו בשקט, לא אפריע לשנתנו
לא, לא כמו פעם... אני אבוא, אני מבטיח
יבוא יום ולא אפחד לגשת אליו
לדבר איתו פנים מול פנים, בגובה העיניים,
אולי לא בגובה העיניים, אך בכל זאת אגש
אני מבטיח...
כל כך שקט, כמעט פגיע,
שום דבר אינו מקיץ אותו משנתו ארוכת השנים
אבל אני יעיר אותו, אני מבטיח...
אולי כשיתעורר אראה
"שהשד לא נורא כל כך"
ואולי הוא כן?
ואולי הוא בכלל לא ישן?
אני אבדוק, אני מבטיח...
יבוא יום ואשאל אותו -
למה...