להיות לבד, ולא לדעת...
אף פעם לא להיות לבד, ותמיד להיות לבד.
לדעת שאתה לא מספיק. להיות אחר ולעולם
לא להיות מספיק.
תמיד לאהוב, ואף פעם לא לחוש נאהב
או חשוב...
המילים האחרונות, תמיד קשות
מפני שהן מסיימות דברים שהיו כל כך חשובים
והן נושאות בקרבן את הסוף
שמזכיר לנו, שדברים שהיו, לעולם לא יחזרו.
יש לנו נטיה לחשוב שכל הדברים שהיו,
טובים מן ההווה.
ואולי זה נכון...
מה שקובע, הם הזכרונות, כיוון
שהם
כל מה שנותר מעבר
שפעם, היה...
לא די במילים לתאר
את התחושה שבי, כיוון
שהסיום מראה לי שאין דבר
שאוכל לעשות נגדו, וחוסר
האונים הזה מזכיר לי כמה
אנושי אני, ואומר לי
שיבוא יום וגם אני אעלם...
הדבר היחידי שיוותר ממני
הוא הזכרון.
אני חושב שתמיד אהיה לבד,
אך לעולם לא אדע זאת,
ואני חושב שלעולם לא אהיה מספיק כמו שאני
או כמו אחר.
אני חושב שתמיד אדע לאהוב,
אך לעולם, לא אדע
לחוש נאהב... |
