ואמרת -
בלבי, היו הן
ואינן.
ותמהתי -
חייהן חייך הם,
עברן עברך,
וזכרון אין,
היתכן?
תאומת הנפש, האחות האובדת,
ילדת הטבע האלוהית, כליל הטוב האנושי,
האינה עוד?
וחסד נעורים,
השכחת לה אף זאת, נער חמד?
ואת זו המצודדת,
אשר לבך שבתה,
אף היא נשתכחה מלב?
הכיצד?
ותמונות ריקודי המחשק, בן שעשועים -
ההתמוגגו הם?
וקולות לילות היצר, נער אהבים -
הנתמלאו דממה?
ועינייך,
הנתעוורו הן, לתמונות הדובשניות?
ואוזניך,
הנתחרשו לקול נאקות אהבתן?
האם נותר שריד ללבך קמא
או שמא נדם ליבך בכאב הגעגוע?
ואני פרי בוסר הייתי,
יונה תמה,
פתיה שוטה,
בסערת יצרים -
מכרתי נשמתי לשטן ההזיה,
לאשליה. |
