כְּהוֹלֵךְ בְּטֶקֶס נוֹשָׁן
הָאִישׁ רִאשׁוֹן לַעֲלוֹת עַל הָהָר
רַגְלָיו כְּבֵדוֹת
רוֹאָה אֶת יָמָיו הָרָצִים לִקְרָאתוֹ
הוּא אֵינֶנּוּ נֶחְפַּז
מַבִּיט בָּהֶם מְהֻרְהָר וְרֵהֶה
פָּנָיו קוֹרְנִים בְּזֹהַר יָשָׁן
כְּמוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם מַקְשִׁיבִים
הָיָה זְמַן שֶׁהַבֹּקֶר הָיָה בּוֹ צָלוּל
הָיָה זְמַן שֶׁל טְלָלִים
נִצָּנִים שֶׁפָּרְחוּ
יָמִים שֶׁרָקְדוּ בִּמְשׁוּבָה
וְעַכְשָׁו הוּא אוֹסֵף אוֹתָם שׁוּב
ואוֹמֵר לָהֶם
בּוֹאוּ אֶל הַדְּבִיר לָנוּחַ אִתִּי
פַּעַם הָיִיתִי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.

           דן ספרי
                       ©