על הקיר הלבן שם בחדר
מונחת תמונה ישנה
פיסת נייר ממוסגרת
מסמלת את מה שהיה

והצבעים הם צבעי העבר
צבעים של תקווה ושל אור
והם כל מה שנותר
הם ממלאים את לבך האפור

ואת קמה כל בוקר
ופונה אל הקיר
אל אותה פיסת העבר
ונזכרת לרגע, נזכרת לאט
ולבך מתמלא בשמחה

והצבעים הם צבעי העבר
צבעים של שמש ואדמה
הם צבעים של חיים ושל אור
נוטעים בלבך עוד תקווה

אבל אז את זזה הצידה
ומולך ניצב ההווה
הוא לוחש לך נו קדימה (קדימה)
העתיד שם בחוץ מחכה

והוא מצביע לעבר הדלת
ומגיש לך מברשת רכה
ומוסיף, שם מעבר לדלת
ממתינה לך עוד אהבה