נאוול אמברש / מריה בעלת התרופות |
והיא שורפת היא מהפנטת אותי
והכאב גובר ושום דבר לא עוזר
היא מתקרבת ושולפת את לבי
בבר מיותם את מדליקה את האורות
וכל זקני העיר אומרים שזה לא חלום
ואני יושב כאן ובוהה אל תוך הנר
ומבקש את סליחתך כי אני טיפש
מתי יהיה לי את האומץ לדבר
שלא הישאר לי זמן
ואת תסעי מכאן הרחק מכאן
אני לא יודע איך להגיד לך את זה
אני אוהב אותך תמיד אוהב אותך
אהובתי
אני שוב בורח ומתחבא מעוצמתייך
ומתבונן בך ואת רוקדת
הכאב ששוב גובר מוריד דמעות משתי עיניי
הלב שלי אצלך ושום דבר אינו מובן
מתי יהיה לי את האומץ לדבר
שלא הישאר לי זמן
ואת תסעי מכאן הרחק מכאן
אני לא יודע איך להגיד לך את זה
אני אוהב אותך תמיד אוהב אותך
אהובתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|