אשם.
כל עוד אני נושם.
המצב לא ישתפר.
המועקה רק תתגבר.
הלב כמו מצבר.
זה ממשיך ומצטבר.
אשמה.
בכל נשימה.
ואם אפסיק לנשום.
רק אז יבוא שלום.
על המשפחה הטובה מכולן.
שנפלה קורבן. לפרא מזוין.

דואג.
כל עוד ליבי דופק.
דואג כל הלילות.
לשמע הקולות.
שמבשרים על הבאות.
אבא שוב משתעל.
אני במיטה מתפתל.
דואג. אוהב.
עד כמה אף אחד לא יודע.
ובימים אני בא ופוגע.
מתפרע.
וקורע.
כפי שאף בין אנוש לא יודע.
לא ראוי שיקראו לי אדם.
גם בין החיות אינני ממוין.
אני פרא מזוין.

מסוכן.
כל עוד אני עוד כאן.
הקימו סביבי גדר.
גם אז לא העצר.
נא לא לשכוח אזהרה.
לא להאכיל את החיה.
ואל תניחו הנחות.
אין פה הקלות.
זקן, נווד עיוור.
איש טוב יקר עוזר.
שכל כך מגיע לו יותר.
החיה אינו בורר.
כל קורבן שיבוא הוא בוחר.
אך בימים אחרים.
ימים מוארים.
החיה כמו זיקית.
משנה תדמית.
הגונה היא וחיכנית.
סימפטית ורחמנית.

אז נשאלת שאלה.
גורלית היא וגדולה.
מהם פני החיה.
ומהי המסכה.