הייתי רוצה להיות נאמן לך
הלכנו ברחוב המקפיא, עננת הניקוטין מודגשת סביבנו באורות
הניאון המעיקים, ואת בוכה. תמיד אתה אומר שאתה אוהב, שזו הפעם
האחרונה. אתה יודע שאני לא יכולה לסמוך על זה יותר, זה לא הוגן
מצדך לבקש ממני לסמוך. ואני רק המשכתי לצעוד, לא אמרתי דבר כי
ידעתי שאין לי זכות להוציא מפי את התקליט הרגיל. יותר מדי
פעמים חשבתי שאצליח לשלוט על יצריי, יותר מדי פעמים נכשלתי.
התמונה של אייל בני האהוב ששוכב עכשיו במיטה כאילו מחר יהיה
בוקר רגיל, יום רגיל, אבל לא. מחר הוא ידע שאני עוזב. היא
עוצרת לפתע ואני עושה כמוהה לאחר כמה צעדים. אינני מסתובב,
עיניי לא רוצות לראות אותה כשתאמר זאת. אני שומע את השאיפה
העמוקה שהיא עושה ואני מוצץ את הסיגריה בעצבנות ואז זה מגיח
מתוך הדממה - אני רוצה שתלך. זה נגמר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.