[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תומר רחובי
/
''סרט זכרון''

1. חוץ. בית קברות צבאי - יום
דגל ישראל עשוי פלסטיק שקוף על קשית תקוע באדמה על קבר צבאי,
שורות קברים רבות. שרון, צעירה בת 24 עומדת במרכז החלקה
כשלרגליה קברו של עמוס. אסף בחור גמלוני בן 25 עם מצלמה על
הכתף ואמצעי הקלטת-קול תלויים על צווארו הולך לאורך שורות
הקברים, תוך כדי צילום ומתקרב אל שרון שעומדת עם ראש מטה
לכיוון הקבר. אסף קרוב אליה, שרון עם הראש כלפי מטה מצדיעה ביד
מתוחה לכיוון הקבר, אסף נעצר, קפוא במקומו, מכוון את המיקרופון
את פיה, שרון מורידה את ידה בחדות, מביטה על הקבר, מרימה את
הראש ומשירה מבט למצלמה
שרון
Cut!
"סרט זכרון" (מונטאז' המציג ניגודים בין סמלי גבורה לאומיים
לחלקי בסיס שמרכיבם) ת.ר.
2. פנים. בניין טלוויזיה - יום
אורי, בן 54, מסיבי, שוביניסט וקשוח עם כוס קפה בידו יושב מול
עמדה עם מסכי טלוויזיה רבים. על הקיר פוסטר גדול מימדים של
מאיר אריאל מישיר מבט. אורי מביט במסך, מהנהן בראשו לאות
סיפוק, לוגם מהקפה, ממשיך להנהן, שרון מביטה במסכים, מחייכת,
מחכה לתגובה
אורי
יפה,
לא הבנתי! מה את רוצה להגיד?
החיוך של שרון נמחק, מסתובבת לעברו, נבוכה, מגמגמת
שרון
מה לא הבנת?
אורי
את זה. אתם הצעירים, מנסים להמציא את העולם. אף אחד לא יבין,
אי אפשר להקרין את זה
שרון
מה זאת אומרת? למה לא?
מתרומם, קרב עם הגוף
אורי
אני אגיד לך משהו - שרון נכון? תראי שרון, מאוד פשוט, כשאני
בונה את הרצועה ליום הזכרון, אני מחפש בכל סיפור אישי לכאורה,
את הסיפור ה"לאומי"
מסמן בידיו מירכאות
אורי
ככה שכל אחד יראה ויתחבר לסיפור האישי שלך - אחרת, לא נעים
להגיד, יהיו לי יותר מ20 אלף סרטים, זה מה שחסר לי
צוחק וחוזר להיות רציני.
אורי
"הבנאדם אינו אלא גוש עפר, ספוג נוזלים"
מצביע לעבר התמונה
אורי
מאיר אריאל, גאון, תראי איזה תלתלים. היה חבר שלי בקיבוץ. אין
כמו הקיבוץ
שרון מביטה בו בתמיהה, מתפרצת
שרון
מה אין בו?
יוצא מריכוז
אורי
במי? אהה, מה אין בו? אני אגיד לך מה אין בו, אין בו את
הייחוד, את ההקרבה למען האחר (לדוגמא). סך-הכל, זה מה שאנחנו
אוהבים לראות.
שרון נראית כנעלבת-תוקפת
שרון
אבא שלי היה גיבור מלחמה - הסרט הזה עליו, אולי לא הבנת
אורי (בהתנשאות)
שטויות! אל תספרי לי סיפורים, הסרט הזה הוא אוסף של סמלים כדי
להראות כמה את חכמה, ובטח בלי שום כבוד למתים.
שרון
לא נכון, פשוט לא רציתי להתמקד ב... אבא
אורי
תתמקדי! - אל תנסי להיות מיוחדת, שם נמצא הסיפור שלך, בשביל זה
בדיוק אנשים מדליקים את הטלוויזיה ביום הזיכרון "במותם ציוו
לנו את החיים" - לא שמעת על זה? תקשיבי לי, אני הייתי עוזר
הפקה ב"עמוד האש" אני יודע על מה אני מדבר. ראית?
שרון מנידה בראשה לשלילה, נושפת.
אורי
את רוצה להיות מפורסמת? על-הכיפאק, מסרט זכרון לא תצאי
מפורסמת.
מניח עליה יד על הכתף, מביטה בו ברצינות, נבוכה, מורידה את
היד. אורי נעמד, מוציא את הקלטת ומעביר לה, שרון לא לוקחת,
אורי הולך לכיוון הדלת.
אורי
בקיצור, מה שאני אומר הוא פשוט - את רוצה לעשות סרט על האבא
הגיבור שלך - תעשי, אל תלכי עקום, זה לא עובד. תחזרי אלינו שנה
הבאה, תשלחי אלי בדואר רשום, "לכבוד אורי שגיב הטלוויזיה
הישראלית וכו", אם יהיה מעניין זה יכנס - בסדר שרון?
עומד מתחת למשקוף, שרון משירה אליו מבט - נחושה  
שרון
לא! אני אסיים את הסרט ואתה תקרין אותו השנה - אורי!
נעמדת, מתקדמת לעברו. אורי נבוך, מקיש על שעונו
אורי
חמודל'ה, עוד שלושה ימים אני מעביר את הסרטים הלאה.
שרון נצמדת אליו מתחת למשקוף
שרון
עוד שלושה ימים יגיע אליך הסרט!
מנשקת אותו באוויר, יוצאת, אורי מחייך נבוך
אורי (צועק)
וכדאי שיהיה טוב
שרון (צועקת) OS
זה יהיה
אורי מביט אל תוך החדר, נכנס חזרה מביט בפוסטר.
אורי (לעצמו)
ילדה
3. חוץ. בניין טלוויזיה - יום
שרון, צעירה תזזיתית ונחושה יוצאת מבניין הטלוויזיה בחיפזון,
הולכת נגד כיוון הרכבים, חוצה את הכביש בין הרכבים, רמזור
מהבהב, צפירות. מכוניות, אנשים, רעש. מדברת בסלולארי, צוחקת,
אסף נועל נעליים וממתין, מחייך, שרון לוקחת ממנו את המצלמה,
מעבירה לו את הקלטת.
4. פנים. בית שרון - יום
שולי, בת 52, עומדת על כסא ללא משענת בסלון הנראה גדול, מחליפה
נורה מעל מדף הזכרון, שולי בפתח הבית, מקפלת בגדים, טלפון מונח
על השולחן, שקט, חולצת נעלי עקב, מורידה עגילים. מדליקה רדיו,
מנגן שירי "ארץ אהבתי"
מדף לבן נקי עליו תצלום ממוסגר ישן של עמוס, לוחם צבר בן 23,
מצולם בכותל המערבי.
לצדו האחד ממוסגר תצלום אחר שלו מגיל מאוחר יותר עם שרון,
חייכנית בת 6 ולצידו השני תצלום עם שולי, בת 32. מאחור מונחת
כרית שחורה עם תג, דרגות, סיכות ששת-הימים, יום כיפור ושלום
הגליל. כדור-ארץ כסוף ולידו שעון עם סמל צה"ל מקובעים במעמד על
המדף הצמוד לקיר הלבן ליד חנוכיית כסף עם יוני-שלום לצדן.
מטלית אבק עוברת על-גבי המדף. שולי, בעלת מראה רענן ועיניים
עייפות,מנקה את זכוכית התמונה של עמוס, מעבירה את המטלית על
המסגרת, מביטה במדף בעוד קולות הרדיו נמשכים. הדלת נפתחת
ונטרקת
שרון (O.S.) מנגנת
אמאל'ה!
שולי (באותה טונצייה)
שרוניל'ה
שרון נכנסת בחופזה, מנשקת את שולי על הלחי ונגשת למטבח, שולי
מחייכת.
שולי
איך היה לנו?
שרון מוציאה את הראש מהמטבח עם כוס שתייה בידה
שרון
בסדר גמור, הוא נתן שלושה ימים להכניס רגש
מחייכת, שולי קרבה למטבח
שולי
ותספיקי?
שרון
בטח! ניתן לו מה שהוא רוצה, אסף כבר יטפל בעריכה.
שרון מוציאה את הראש מהמטבח
מה את עושה?
שולי
סתם
שרון
את מוכנה לעזור לי?
שולי צינית, משחקת לשרון בשיער ברוך.
שולי
מה הפעם?
שרון
סתם, נעשה ראיון קצר
שולי תמהה. שרון מסדרת את השיער ומתרחקת, עולה לחדרה
שרון
אני מביאה מצלמה
שולי
רגע, תני לי שתי דקות ללבוש משהו יפה
שרון (O.S.)
לא צריך יפה, מתאים לך ככה.
שולי מחייכת לעצמה
5. פנים. בית שרון - יום (מעבר זמן)
פנס נדלק, שולי יושבת על כסא, לובשת שמלה פרחונית, מאופרת מעט
בהגזמה, מחייכת לשרון שמחמיצה פנים לאות זלזול ציני, מביטה
במוניטור המונח לרגלי המצלמה.
שולי מחייכת נבוכה
שולי
על מה הסרט?
שרון
על אבא - מצלמה רצה
שרון לוחצת על כפתור, פניה של שולי הופכות רציניות, מביטה
בשרון
שרון
מה את יכולה לספר על עמוס?
שולי מרימה עיניים למצלמה
שולי
אבא שלך ואני היינו חברים טובים...
שרון קוטעת אותה, מרימה כף-ידה לצד העדשה
שרון
רגע, את מסתכלת לעדשה, תדברי לכאן - ליד
שולי לא מבינה
שולי
מה? אהה!
שרון
ותגידי עמוס, לא אבא.
שולי מביטה בה מעט בכעס
שולי
עמוס ואני היינו חברים טובים. עמוס היה אבא נהדר, בעל נפלא,
חבר מצוין, כולם אהבו אותו...
שרון קוטעת אותה שוב
שרון
אמא, לא את הכל בבת אחת
שולי
תעצרי רגע
שרון מפסיקה את המצלמה, שולי עצבנית, זזה בכסא.
שולי
מה את רוצה שאני אגיד, את שמה לי מצלמה מול הפנים.
שרון
אני רוצה שתספרי על אבא
שולי
אני מספרת!
שרון מסבירה לה באיטיות
שרון
את מדקלמת, זה לסרט - לא לי. תספרי לאט איך אבא נהרג, בבקשה,
אני יודעת שזה לא קל, בשבילי - מצלמה רצה
מיישרת את המצלמה, לוחצת על הכפתור, שולי שותקת, מתקשה לדבר,
מהססת, חוששת, נושמת
שרון (בשקט)
רצה
שולי
איך עמוס נהרג? עמוס היה במארב, בשירות מילואים לפני עשרים שנה
- עוד שבוע יהיה עשרים, איך הזמן עובר. מחבלים גילו את המארב
ועמוס קם והסתער עליהם - הוא חטף מיד כדור בראש אבל הספיק לחסל
אותם.
דמעה יורדת על הלחי, שולי מסמנת לשרון להפסיק, שרון לא מפסיקה
את המצלמה, לוחצת על כפתור ה"זום" - מתקרבת לעיניים של שלה,
שולי מרימה עיניים.
שולי
תפסיקי!
שרון
חבל, זה היה טוב
שולי נראית עצבנית
שרון
אז מה את מציעה שאני אעשה? זה או את או האחיות שלו.
שולי מרימה בחדות עיניים אדומות כועסות
שולי
שרון, אל תמתחי את החבל, זה ייגמר לא טוב
שולי מהנהנת בראשה לאות הסכמה בהוראה, שרון מביטה בה בכניעה
והולכת, שולי נותרת לבדה, נראית במוניטור.
6. חוץ. פארק ציבורי - יום
נראה פסל ברזל חלוד, לרגליו עומדת דיתה, בת 63, לבושה ברישול
(שרוול), ספק מוזרה ספק מבולבלת. לצידה שרון עם מיקרופון, אסף
עם מצלמה על כתפו ואוזניות על אוזניו, הולכים בפארק ציבורי
ירוק
דיתה
הוא היה פחדן!
שרון
מה זאת אומרת?
דיתה
זאת אומרת שהוא נולד פחדן, הנה את רואה זה שם.
אסף מסיט את המצלמה לדיתה שמצביעה לפנים

דיתה
הוא היה "פספוס" והבנים בשכונה היו מרביצים לו. כמה שאהבנו
אותו
מדגימה בידיה "פליקים", צוחקת
דיתה
כל פעם היה עולה בוכה. למה "אדוני המלך בוכה?" ואז הוא היה
מחייך, כל הבית היה סביבו, לא משנה בנות כמה היינו. היו לו
עיניים של גור.
שרון מחייכת באופן מאולץ, דיתה מתחילה ללכת שרון מאיצה באסף
להמשיך
דיתה
רק בצבא הוא פתאום נהיה גבר, התרחב, נהיה חזק כזה.
מדגימה עם הידיים בקול נמוך
דיתה
היום זה נשמע אידיוטי אבל אז, אחרי "ששת-הימים" החיילים היו
גיבורי-ישראל, חתיכים כאלה, כמו רבין. ז"ל. כמה שאני מתגעגעת
אליו.
דיתה שותקת. אסף מתפרץ, עוקף את שרון
אסף
למה רבתן?
דיתה
מי?
אסף
את ושולי?
דיתה?
לא רבתי עם אף אחד, אף פעם לא היה בינינו קשר והיא סגרה את
עצמה מכל העולם, אפשר להכריח אותה? היא ילדה גדולה.
שרון אוחזת במיקרופון כלפי מטה, מושכת את אסף דרך המצלמה, קולה
לא נשמע
שרון
אסף... אל תתערב.
אסף מכוון לפיה את המיקרופון
אסף
מה?
שרון
אל תתערב.
אסף מסמן כאילו נועל את פיו ומתנצל
שרון נראית כועסת מתקדמת לכיוון דיתה שהתרחקה, אסף נותר מאחור
מסדר את המצלמה על כתפו, שרון משיגה את דיתה.
שרון
רגע, אז איך את מסבירה את מה שהוא עשה?
דיתה
מה הוא עשה?
שרון
את איך שהוא הסתער?
דיתה נעצרת בחדות, מפסיקה לחייך.
דיתה
אני לא צריכה להסביר שום-דבר, אבא שלך היה אחי הקטן והביישן
ואהבתי אותו, מאוד פשוט. אמא שלך, שתהיה בריאה, "קלפטה" לא
קטנה, מפונקת. ועוד אחר-כך חשבה שיכולה להחליף אחד בשלושה
מטופשת
מביטה בה בעיניים, אסף שומע באוזניות את הדברים, מרים את
המצלמה וממשיך לצלם.
דיתה
ואת מה? זה מה שאת רוצה לעשות כל החיים? לרוץ עם הדבר הזה אחרי
אנשים? לכי ללמוד משהו.
שרון נעצרת, דיתה ממשיכה ללכת, מדברת אל עצמה
דיתה
את אבא שלך זוכרים, לא צריך סרטים.
טוב, תמסרי ד"ש לאמא שלך
דיתה מתרחקת, גבה פונה לשרון, מביטה מעלה לעבר הבניין (pause),
תמונה קופאת
               7. פנים. בית שרון - ערב
במסך תמונה קפואה של דיתה הנראית מהגב, אסף יושב מול המסך
המציג את התמונה של דיתה מחזיק את השלט.
אסף (צועק)
לא הבנתי!
8. פנים. מחסן בית שרון - ערב (באותו הזמן)
שרון בתוך מחסן צפוף עמוס חפצים, מחפשת במבט מעל ראשה, מוציאה
ארגז ממדף אחד, נעליים צבאיות מאובקות,  מחזירה את הארגז,
מביטה לאחור, נגשת לצידו השני של המחסן, מוציאה ארגז ואחריו
קופסא לבנה סגורה במכסה, פותחת את המכסה, מחטטת בתוכו ויוצאת
מהמחסן. ברקע נשמעים שירי זכרון.
               7. פנים. בית שרון - ערב (המשך)
אסף יושב ליד מערכת הסטריאו, מביט בצידה האחורי של קופסת-דיסק

שרון (O.S.)
מה זה הדיכאון הזה?
אסף מראה לה את הקופסא
אסף
"החיטה צומחת שוב - שירים שאהבנו לזכרם" משהו לסרט. מה זה?
אסף מסמן בראשו על הקופסא, שרון עומדת מעליו
שרון
קופסת זכרון, משהו לסרט, אמא שלי לא זורקת כלום.
שרון מחייכת, שופכת את תכולת הארגז על השולחן בסלון
אסף
תגידי, מה דיתה אמרה לך שם, על שלושה
שרון
עזוב, סתם משוגעת, סכסוך משפחתי ישן.
אסף
משוגעת, לא משוגעת אני לא מבין מה קורה אצלכם, את יכולה לעצור
רגע ולהסביר לטמבל כמוני?
מוציאה תמונה, מביטה בה ארוכות, אסף ממתין לבסוף ניגש ונעמד
אחריה, נצמד אליה מעט. השירים נמשכים
שרון
אבי, אריק וצור - חברים של אבא שלי מהצוות, היו איתנו הרבה
אחרי שאבא נהרג -
אסף
מה זאת אומרת היו?
שרון
היו, אימצו את אמא ואותי, אתה יודע מה מצחיק? במסיבת פורים של
הגן אמרתי ש"אבאים" שלי צריכים לבוא ומישהו שם אמר שאין דבר
כזה "אבאים"
אסף
נו
שרון
הם לא באו, אמא שלי לא הזכירה אותם מאז
אסף
אז למה שלא נפנה אליהם? יהיה לנו את הסיפור!
שרון
לא. ואם לא ירצו לפגוש אותי? אסף, זה כבר לא הסרט, אין לי
כוחות לזה.
אסף מעביר לה את הטלפון, מחייגת.
שרון OS
שלום, אפשר לדבר עם צור? צור - לא יודעת. הבנתי, תודה
מנתקת.
שרון
עזב את הארץ לפני חמש-עשרה שנה
מביט עליה באדישות, מסמן באצבעו (הבא), שרון עוצמת עיניה, גופה
נראה עייף.
שרון
שלום אני מדברת עם אבי? שלום אבי, מדברת שרון בר-חיים, הבת של
עמוס, מה שלומך? מצוין, מה איתך? 24, כן הרבה זמן, רצ...
סטודנטית לקולנוע. רציתי לדעת אם אפשר... כן גם אמא מצוין-
רציתי לדעת אם אפשר להיפגש איתך. אני רוצה לראיין אותך על אבא,
אני עושה עליו סרט.
ממתינה, לוחשת לאסף עם חיוך
שרון
הוא בודק
אסף מסמן באגודלו לחיוב
שרון
כן. אתה לא יכול לבטל משהו? זה ממש דחוף לי. אבי בבקשה. בסדר,
רק מהר אם אפשר
מנתקת, זורקת את הטלפון
שרון
בן זונה
אסף
מה קרה?
שרון מתעלמת ממנו
שרון
אבא שלי מת בשביל להציל את הזבל הזה ואין לו חצי שעה בשבילי.
מתיישבת על הספה, אסף קרב אליה, כורע על ברכיו, שם עליה ידיו,
מנקה מלחיה דמעה, מושיט את הטלפון, מחייך. שרון מחייגת, אסף
חוטף ממנה את הטלפון ונעמד.
אסף
שלום, אני מדבר עם אריק מסנר? סרן אריק מסנר? שלום, מדבר אסף
מלשכת מג"ד 202, אנחנו עושים סרט לחג יחידה בסימן 30 שנה ליום
כיפור ואנחנו מראיינים לוחמים בחתכי גיל שונים שנלחמו.
מקשיב לצד השני
אסף
נכון, 30 כבר היה אבל היינו עסוקים בלחימה בשטחים, אתה יודע
ודחינו את זה קצת עד שהכל יירגע. מתי? נשמח לסיים עם זה כמה
שיותר מהר, תגיד מתי אתה יכול,
מקשיב, שרון נמתחת
אסף
אולי מחר במקום? שעה וחצי גג. תודה לך, תודה רבה
אסף מנתק מגיש לשרון את הטלפון כמנצח
אסף
מחר. ארבע.
שרון מחייכת באושר
שרון
אתה שקרן...
אסף מציג עצמו בגאווה, שרון קמה אליו, מנשקת אותו על הלחי, אסף
נבוך.
פנים. חדר שולי - ערב (באותו הזמן)
שולי יושבת בחדרה על המיטה, שומעת את השיחה.
9. חוץ. מול ההעמק - יום
שרון ממתינה מחוץ לבית חד-קומתי, יושבת עם הפנים לעבר העמק,
תנועת מכוניות סואנת מרחוק, מביטה סביבה.
אסף (O.S.)
חיילת!
שרון מסתובבת, נראית מופתעת. אסף קרב לבוש מדים ברישול עם תיק
המצלמה בידו. מביטה בו בתמיהה, נראית כועסת, קמה, אסף ניגש
לנשק אותה, שרון נרתעת.
שרון
מה??
אסף
אמינות מעל הכל!
מקפיץ את גבותיו בגאווה. שרון מחייכת, מצביעה לעבר הבית,
10. חוץ. בית מסנר - יום
אסף הולך, שרון הולכת אחריו עם תיק החצובה לכיוון הכניסה.
דפיקות על הדלת. אריק בן 55 בעל גוף עייף ושקט, פותח את הדלת,
לבוש בחגיגיות מוגזמת. שרון, מסתכלת עליו, אריק מביט בשניהם,
סורק את אסף מלמעלה למטה, מבחין בנעלי ספורט.
אסף
יש לי פטור
אריק מהנהן בראשו, מביט בשרון
אריק
מהצבא?
אסף
חיובי
מחייך לעצמו
אריק
אז מה חדש ביחידה?
שרון שותקת, מתחמקת במבט
אסף
אתה יודע - נלחמים
אריק מהנהן בראשו, ממשיך להביט בשרון
שתיקה מביכה, אסף מתכופף להוציא את המצלמה
אסף
טוב, נתחיל
אריק מביט באסף
אריק
עזוב בחור, אני מוותר
אסף נותר כפוף, מביט באריק כלא מבין, שרון מביטה בו מופתעת,
אסף מתרומם, מביט בשרון, צועק לעבר אריק.
אסף
מה זאת אומרת, הלו, דוד, באנו עד לפה במיוחד
שרון נבהלת מתגובתו של אסף, מביטה בו מרוגזת, אריק נותר שקט,
מרים אצבע לכיוון אסף.
אריק
בחור!
אריק פונה לשרון
אריק
מצטער
אריק נכנס, שרון דוחפת את אסף בכעס, נופל על הדשא
שרון
מטומטם! מה נראה לך, שהוא לא שם לב?
איזה טמבל
אסף מופתע, נבוך, מבויש, מושפל
אסף
שרון...
שרון מסתובבת, מביטה בו, הבית נמצא אחריה, אסף על הרצפה. הדלת
נשמעת נפתחת ונסגרת, אסף קם ומתנער, לוקח את המצלמה והחצובה,
מביט לעבר הדלת, מסתובב ומתרחק מהבית, מתקשה בהליכתו.
11. פנים. בית מסנר - יום
בית חשוך, אריק מגיע עם הבגדים שלבש תלויים על קולב, לבוש
בחליפת טרנינג בלויה.
אריק (O.S.)
אני מצטער
שרון מופתעת, אריק ניגש ומתיישב על כורסת עור חומה בפינת החדר
שרון
אני מתנצלת, זה בסדר שהתפרצתי ככה?
שרון נותרת רצינית
אריק
הבית שלי תמיד פתוח בפני חיילים
שרון (מגמגמת)
לא אני לא...
אריק מחייך בערמומיות, דוחף את משען הרגליים עם רגלו, מאפשר לה
לשבת
אריק
באמת התפלאתי שהתקשרתם מהיחידה.
שרון
למה?
אריק
דרכנו נפרדו מזמן
שתיקה, מביטים אחת בשני
אריק
פעם היחידה היתה כמו בית שני בשבילי, החברים היו כמו משפחה, עד
שאתה עושה טעות ותוקעים בך סכין בגב. חזק.
שרון
איזו טעות?
אריק
טעות שיכלה להימנע, דברים היו נראים אחרת
שרון
אתה רוצה לספר?
אריק
לספר לא, להתוודות, לא לסרט ולא לכלום
שרון מסתכלת עליו
בפעם האחרונה שסיפרתי את זה, העיפו אותי לכל הרוחות.
שרון מביטה בו תמהה, אריק נושף אויר, מרים עיניים אל שרון
אריק
בלילה של העשרים ושניים במאי 84, הייתי בשירות מילואים, כרגיל
עם החברים שלי - אחים שלי. נשלחנו למארב של כמה ימים, לא זוכר
כמה בלבנון - שגרתי, בגזרה המזרחית של רצועת הביטחון, מה שהיה
פעם. היינו בכח שבעה, שכבנו בשטח יום שלם, יש שם נוף יפהפה, את
יודעת. מדברים, מצטלמים, ישנים במשמרות. זה מצחיק אבל אפילו
היה נחמד
אריק מחייך ומרים מבט
אריק
בלילה זיהה צור, התצפיתן שלנו, שלוש דמויות כהות מתקדמות
לעברנו, חבר לקח ממנו את המשקפת והסתכל.
אריק מרים מעט מבט, מביט בה בעיניים מבולבלות, מורידן שוב,
פניו קפואות
אריק
הוא אמר לי "הם מתקרבים אלינו מסנר", אמרתי לו "אני רואה" הוא
אמר לי שוב "הם מתקרבים אלינו מסנר" אמרתי "כנראה גילו אותנו,
תשכב" והתחלתי לתת פקודות לכח "יישור קו, הכן רימון, קשר" והוא
המשיך "הם מתקרבים אלינו מסנר" דיבר בקול רם, הצוות הסתכל עליו
ניסה להשתיק אותו
שרון מביטה נושמת לאט
אריק
הוא התחיל לצעוק ואני מנסה להשתיק אותו, המחבלים כנראה שמעו
אותנו והתחילו לרוץ לכיוון שלנו, הנחתי עליו יד וניסיתי להרגיע
אותו, הוא צרח, הצוות התחיל לירות, המחבלים ירו עלינו, הוא
מנסה להתרומם וצורח ואני מנסה להשכיב אותו שלא יחטוף כדור,
צועק פקודות לצוות, פגעו בחובש שלנו. כדורים שורקים מעל הראש,
הצוות משיב אש בטירוף, מחליף מחסניות ברצף, ריקושטים, צעקות,
בלגאן.
שותק, בוהה בקיר, שרון מביטה בו
אריק (בקול רועד)
חיסלנו אותם, הם היו שלושה
שרון מביטה בו, עיניה מבולבלות, אריק,שותק. שרון מתקשה לדבר
שרון
מה... עם?
אריק
הוא ניסה לברוח, כנראה היה באמוק וחטף כדור בראש, מאחד החברה
שלנו
מבטה של שרון קפוא, שותקת. מישיר לעברה מבט
אריק
הרגתי אותו שרון
מבטה של שרון קפוא מביטה באריק
אריק (O.S.)
עם זה אני חי עשרים שנה, עם זה ובלי החבר הכי טוב שהיה לי
אריק מביט בשרון.
שקט
12. חוץ. רחוב - לילה
שרון שברירית וחסרת אונים, הולכת בשדרה, לידה בניין הרוס.
13. פנים. בית שרון - לילה
שולי יושבת על הכורסא, בידה טלפון אלחוטי ועל השולחן הפתק עם
מספרי הטלפון, מביטה בתמונה של עמוס על המדף.
הדלת נפתחת ונטרקת, שולי מפנה מבט, שרון, מלאה קיטור קרבה
אליה, מביטה בה, מביטה במדף, פניה משתקפות בזכוכית התמונה,
מביטה שוב בשולי, בתמונה, מרימה ידה ומעיפה את כל תכולת המדף
ממנו ומנפצת אותם על הקיר והרצפה. שולי מביטה בכך מאופקת
בקושי.
תמונה של עמוס ושולי בין השברים, שרון עומדת מול המדף הריק
שולי מביטה על השברים שעל הרצפה, מביטה בשרון ושוב בתמונות
הזרוקות
שרון עומדת מעליה
שרון
שקרנית
עיניה של שולי נעצמות, דמעה זולגת, מנסה לומר משהו אך לא
מצליחה
פאוזה
שרון בוכה שותקת, שולי מביטה בה, שרון מסתכלת על התמונות
המנופצות, מתכופפת להרים את התמונה של עמוס, שולי קמה, לוקחת
ממנה את התמונה ומניחה בצד, מביטה בה, עיניה של שרון מבריקות,
שרון מביטה בשולי ושולי מביטה בה חזרה דמעה בעינה
שולי מושכת את שרון אליה ומחבקת אותה, שתיהן שותקות
14. פנים. בניין טלוויזיה - יום
אורי נכנס למשרדו, עם עיתון וכוס קפה, מעביר את העיתון תחת בית
השחי וקורע מהקיר דף-תאריך, מבחין במעטפה המונחת על השולחן,
פותח אותה ומוציא קלטת ללא כיתוב, מביט על קלטת וידאו, מכניס
לוידאו, לוחץ PLAY, מחייך.
15. חוץ. שדה - יום (צילום פילם סופר 8)
אדמה יבשה עם סדקים, מים מרטיבים אותה, שרון, בת 4 עם מזלף
בידה, עמוס, בן 34, מרים אותה בהפתעה, שרון מסתובב למצלמה,
מסמנת בידה לבוא, התמונה רועדת ומתייצבת, שולי, בת 32, רצה
לכיוון שרון ועמוס, אוחזת בידה הימנית של שרון, עמוס אוחז
בשמאלית והשניים מדלגים אותה בקפיצות רחבות. השלושה נראים מהגב
מתרחקים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למכירה
סלוגן
שבע
מילים
לא
כולל
הקרדיט




אנתרופולוג
קליני
כונס נכסים


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/1/06 5:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תומר רחובי

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה