כמה היה יכול להיות יותר טוב הוא חשב לעצמו.
כלוא לבד מים עד הברכיים חבלות בכל מקום פצעים ומכות יבשות
יושב בוהה בתקרה וחושב כמה יכול היה ליהיות יותר טוב. הוא היה
נחמד אך ערמומי, וחכם מאד. הוא היה יושב לו למטה בשכונה לפני
מצבו הנוכחי כמובן, היה יושב למטה מדבר עם החברים שלו עד
ש"וולקן" היה מגיע ככה הם קראו לו "וולקן" הוא קיבל את השם הזה
לאחר תקרית מצערת שהוצת לא במזיד ועכשיו הוא מלא כוויות על כך
קיבל את השם "וולקן" כמו לבה מהר געש ובכן הוא היה מגיע לשם
וכולם היו שותקים הוא לא היה ניגש אליהם לדבר הוא רק היה עובר
מהצד השני של הכביש והם היו שותקים, שותקים ובוהים אליו כאילו
נפל מהשמיים
ו"וולקן" כהרגלו לא היה מיחס לזה משמעות הוא ידע  שהוא נראה
שונה מאחרים ואולי אפילו מפחיד במידה מסויימת עובדה זו למען
האמת הייתה היחידה שבאמת הפריעה לו שיש אנשים שמפחדים ממנו
בגלל איך שהוא נראה אחרי התקרית. לפני שלוש וחצי שנים הוא היה
כאחד מן השורה הייתה לו חברה, היו לו חברים ומה שיש לכל אחד
נורמלי אך אחרי התאונה אנשים התרחקו ממנו ולא היו מוכנים שידעו
שהם חברים של הפריק "וולקן" הכן הוא האמין שזו לא הייתה טעות
מצערת מה שארע לפני שלוש וחצי שנים בואו ואספר לכם בידיוק איך
זה קרה.

"עופר בוא רגע בוא" עופר צעד לאט לאט רואה את הפסים של האש
ניצתים לאיטם אחרי הפס של הסיפרט שחבריו הציתו האש רודפת את
הפס עד לסופו והאש ניכבת.

"מה אתה רוצה דני? "

דני שהיה בן אדם בעל רוח שטות וממש ילד לשמו היה עושה בעיות
לכולם הוא היה הטרבלמייקר של השכונה בוא נגיד.

דני שם עוד פס של סיפרט והצית אותו לראות איך האש רודפת את
הפס
אך הפעם הייתה זו טעות הבקבוק החל לבעור שהוא פתוח ומוציא
מפרצות אש.

"עופר תזהר"

עופר אשר לא שם לב לבקבוק שהתחיל לעוף לעברו בגלל הלחץ שבו,
הוא נפגע מהבקבוק,נפגע קשה בכל גופו הבקבוק פגע בוא והתרוקן על
גופו בעוד הוא בוער וצורח חלק מחבריו ברחו מהבהלה חלקם החלו
לגלגל אותו על הארץ עד שכבה, והשאר הסטוריה.

ואתם שואלים מה הקשר של "וולקן" להתחלת הסיפור נכון?
רגע רגע תנו לי לסיים אתם תבינו.

אך הפעם ש"וולקן" ירד במורד הרחוב וראה אותו, את דני יושב עם
החבר'ה אמר שהוא הפעם ילך אליהם, הוא לא ידע מה דחף אותו לעשות
כך אך עדיין הלך לדבר איתם למרות שהבזיקה במוחו התקרית שוב
ושוב.
והם שאף פעם לא ראו אותו מקרוב חוץ מדני כמובן נבהלו במקצת
ממראהו המאיים מעט.
לא נראתה הבעת פניו מעצם עומק הצלקות ותווי הפנים המעוותים של
"וולקן" אך  אם היית שם היית רואה לבטח שהוא לא ממש מזיק
לפחות לא בדרך כלל. דני החליט שהוא יסתלבט על "וולקן" מעט סתם
כדי לראות מה "וולקן" יעשה כי דני מעצם אופיו שובב ואוהב להציק
ולהסתלבט על כולם, ממש כל העולם נמצא אצלו בכף היד כך ראה את
זה.
" וולקן תגיד לי אחי לא חם לך? אתה נראה כאילו נשרפת מהשמש"
הוא החל לצחוק מההלצה של עצמו אך חבריו שהיו עדיין בהלם ממראהו
של "וולקן" שתקו ולא אמרו מילה או הוציאו ציוץ.
"וולקן" עמד ונעץ עיניו בדני רק מסתכל עליו ורואה אותו צוחק
וצוחק
ואז נזכר במקרה המצער וראה בזכרונו דבר שלא ראה לפני כן,
הוא נזכר ששנייה לפני שצעקו לו  "עופר זהר" הוא שמע את אותו
צחוק וראה בזוית עינו את דני שלנו שבועט לכיוונו את הבקבוק לא
בכוונה לפגוע אך כנראה שרגע לפני שהבקבוק עזב את הריצפה הוא
ניצת וגרם לתקרית המצערת הזו.
הוא אמר שיטפל בכך בתחכום והמשיך בדרכו הביתה.
ש"וולקן" נכנס בדלת הוא ראה את כלבו הנאמן "סנייק" עומד ומלקק
לעצמו את הרגל בהנאה, ראה איך מטבחו עמוס הכלים והזבובים שורץ
בליכלוך וראה את הסלון המבולגן שלו ללא ריצפה כי לא ראו אותה
מרוב עטיפות חטיפים, בגדים בקבוקים וכל דבר אחר שלא צריך
ליהיות שם, ובכן לא היה ברוחו לסדר באותו יום כי ראה דבר שלא
ראה לפני כן, כמובן אותו רגע במקרה שעשה אותו מה שהוא בעצם
היום. והוא לא ידע איך לטפל בכך האם עליו לפנות למשטרה שכבר
סגרו את התיק מזמן וקבעו כי תאונה הייתה שם באותו לילה חורפי,
או שעליו ללכת ולהחזיר לו כלומר דקירה, מכות או כל דבר אחר.
ישב וחשב עד שלא יכל יותר. חודשיים לאחר מכן שמע כי דני עזב
לקוריאה לכמה חודשים מסיבה לא ברורה והחליט ללכת גם הוא ולמצוא
אותו שם.
קנה כרטיס טיסה לקוריאה כמובן עלה למטוס שם את התיק לידו כדי
שישמש לו ככרית ונרדם.
במשך כל הטיסה היו לו סיוטים על המקרה, על דני, על עצמו ורק
חלום אחד טוב היה לו בטיסה זו.
חלום שהוא יושב לו בביתו ועדן לידו חברתו לשעבר לפני המקרה
והוא הולך לשירותים להשתין מסתכל במראה ונראה ככל אדם אחר ללא
צלקות ללא כתמים לבנים שחורים וחרוכי בשר. הוא הקיץ משנתו בגלל
הדיילת שאמרה לו "עלייך לחגור את חגורת הבטיחות" "אנחנו
נוחתים" הוא ניגב את דמעותיו שכנראה זלגו כשישן וחגר את חגורת
הבטיחות שלו. הוא הגיע לשדה תעופה ירד מן המטוס היה אז מזג
אוויר חמים ולא הייתה אז שמש, הוא הלך לכיוון החניון לתפוס
מונית, וברגע שנכנס למונית, הנהג נתן צעקת איימים כנראה בגלל
מראהו של ידידנו אך "וולקן" שלנו לא התרגש חיכה שהנהג ירגע
ושאל באנגלית
i need to get to ching tao hotel
או קיי הנהג הבין לקח אותו ליעדו הנכסף.
לא יודע מה להגיד לכם  אולי מהכוכבים ואולי פשוט צירוף מקרים
דני שלנו התגורר באותו מלון ללא ידעתו של "וולקן" ובכן לא
נתקלו אחד בשני עד ליום רביעי אחד בערב.
וולקן ירד לו לבר לשבת ולשתות משהו כשראה פתאום את דני מתיישב
לידו ומזמין משהו לשתות לרוב חוסר מזלו הוא לא כל כך דיסקרטי
בשטח בגלל מראהו ודני קלט אותו ואמר לו
"עופר זה באמת אתה? " הוא שאל במופתע לראותו לידו באמצע קוריאה
במלון רחוק מהכל מהשכונה ומכל הצרות.
"וולקן" שהיה מופתע לראותו לא הוציא מילה מפיו כי לא ידע איך
להגיב למצב לא נוח זה והחל, למרות שהיה קשה לראות להסמיק.
"הוא אמר דני איך העזת? "
"עופר אני נשבע לך זו הייתה טעות"
"וולקן" שהסתכל עליו וראה את הצער המזוייף בעיניים ראה איך דני
התכמן הזה משטה בו וחושב שהוא אינו יודע זאת.
ואז דני קיבל שיחה בפלאפון מיכיוון שהיה עייף וחיכה למשקה שלו
הוא לא עזב את הבר,  ו "וולקן" שלנו נשאר מביט בו בכעס ובתסכול
ונראה כמבולבל. הוא שמע בוא נגיד בחצי אוזן כמה וכמה דברים
מהשיחה והבין שמדובר בדבר לא חוקי שדני עוסק בו שמע משהו על
נשק ספינה ועוד כמה דברים, והחליט לתת לדני התחמן הבעייתי הזה
כגמולו, עדיין המשיך להריץ בראשו את הבקבוק הבוער ואת צוחקו של
דני שוב ושוב,
לכן החליט לפנות למשטרה ולספר להם מה שמע כמובן באופן אנונימי
לחלוטין שלא יחפשו אותו אחרי זה הרי אם דני עוסק בכך באמת אז
הוא מכיר אנשים שיכולים למחוק את "וולקן" שלנו מעל פני האדמה.
לא עבר הרבה זמן שהמשטרה הגיעה וחקרה את העיניין כמובן דני לא
ידע איך להגיב וישר טען לחפותו אבל לא לפני שחטף מכות רצח
מהמשטרה, כן בקוריאה הם לא ממש שואלים שאלות. מכות מכות ואז
שאלות, כנראה שדני שלנו באמת עסק בסחר של נשק גנוב ובעוד חפצים
שונים שלא ממש עברו מכס או שלא ממש חוקיים בקוריאה.
האמנם זה לא היה צפוי כל כך ל"וולקן" שלנו אך היה במידה
מסויימת מרוצה מן העיניין הזה, לאחר חודש וקצת שכבר חזר לארץ
ל"סנייק" לשכונה לכל הדברים המוכרים, הוא קרא בעיתון הארצי
שלנו שהממשלה מנסה לשחרר אדם מהכלא הקוריאני שהואשם בסחר בנשק
גנוב ואשמה על סחר בסמים אך ללא הצלחה, ושנגזר על האדם הזה 18
שנה בכלא הקוריאני, אולי היה קשה אבל הייתם יכולים לראות חצי
חיוך על פניו של "וולקן" למרות קצת רגשות אשם, כי בכל זאת זה
לא היה תענוג לשבת במים עד ברכיים ולחטוף מכות כל היום.