תקוץ נפשי מיגונה, וירקוד לבבי תחת שירתה,
כי נעמת לי מאוד, עלמת חמד, תוך התפעלות מצחות עינייך,
ונועם הטוב הרובץ בין כתפייך, ירבוץ מכאובי תחת משאו.
רקדי, יפתי, כי ריקודך ממלא אור מחשכת פתאים,
המדעיכה קסמי משאלתי,
כשלל צבעי קשת נעימים, ההודפים ערפילים בימים נעולים,
יהלום בי אורך,
וכרכות שמש מחממת פני כלנית יפרח אושרי בזאת הפעם.
רקדי, תמתי, ומחלפות ראשך יגוללו מרה,
רקיעות רגלייך כברקים, יציפו שמחת נעורים,
יודע אני, כי בי הפכת מזמורי צרתי, אשר כלים הם אט אט
נוכח כס הדרך.
כמזמורי הדרור הבוקעים מבריאת יום,
ארווה צמאוני בהכרת תודתי.