|
הבמה היתה מוקפת אנשים...
כולם רקדו לשמע הצלילים המדהימים..
היא הביטה בקנאה בגבר הגבוה...
מבטו ריתק את תשומת ליבה..
היא לא יכלה לחשוב על דבר..
רק להיות בין זרועותיו..
לחוש את כתפיו הרחבות..
מקיפות את מותניה הצרות..
ואז הוא פסע אלייה כמעט בשתיקה..
מבטו אינו ניתק ממבטה..
התרקדי עימי עלמתי..
התרקדי עימי נסיכתי...
ידיו המושטות אלייה..
ליטוף עורו בידה..
גרמו לה מבוכה קלה..
אך היא התעשתה..
וחייכה ....
בשמחה ....
הם רקדו צמודים בחשיכה..
גופות נצמדים בשקיקה..
היא ידעה שהרגע והעוצמה..
בו ידיו אחזו בה...
נגעו בה בשתיקה...
עת הרגע בו קרבו שפתייו אל שפתייה...
בו נגעה לשונו בלשונה...
העוצמה של ידייו בגופה...
טעם מתיקותו בפיה...
ישאר חקוק בליבה...
ישאר חקוק בנשמתה..
כי היה זה ריקוד ואלס המאה.. |
|
העולם הוא כמו
פסנתר-
עגול, מסתובב על
צירו, ומאכלס
מליארדי אנשים.
או שזה רק אצלי
ככה? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.