כולם קמים על הרגליים
מתופפים על הרצפה
מתפללים לאל הצייד
מתכוננים למתקפה.
הם לא צדים מזון, לא רעבים לדם
טרפם באושר וברגע, בהווה שלא נדם.

כולם רוקדים על הרגליים
חיים רק בעכשיו
העתיד מתעכב בנתיים
העבר בכלל לא מעורב.
כולם קוראים הידד, לא משנה מינו גילו
כולם בקול אחד:
לעולם לא נחזור מארץ לעולם לא!

כולם לקום על הרגליים
הצדיקים מסדום
לצעוד ישר קדימה
להמשיך לחלום.
אל תביטו לאחור, על הטבח הנורא
תהפכו לנציב של מלח, בלי שום דרך חזרה.

כל אחד שעומד ולא יושב,
אל השמיים מתקרב.