ברברה יושבת ופותחת עיתון. ברברה יושבת עם ראש מושפל והשיער
נופל על העיניים. בבקרים של יום שלישי ברברה חוטפת צמרמורות
בגוף ומהבטן יוצאת לה מן עווית כזו, שכואב. לפעמים ברברה חושבת
כמה מוזר זה שהיא הייתה 'ככה' קרובה להיות בן, הכול יכול
להיות. הכול יכול להיות, ברברה. ברברה מדפדפת באצבעות הדוגמנית
הדקיקות שלה בעיתון עכשיו, היא קוראת על הא ועל דא, לא אומרים
שם הרבה. שום דבר לא מעניין את ברברה, היא חוטפת כאלה רצונות
בראש אך הם חולפים מהר. שום דבר לא הולם את ברברה כמו שברברה
לא הולמת אותו, והיא חושבת שהיא שונאת את עצמה אבל אוהבת אותה
דווקא בגלל זה. ברברה שותה עכשיו תה עם חלב כמו ששותים תה עם
חלב. ואין לה כוח לאחר היום, אין לה כוח להרגיז את כולם, גם לא
לקור שחודר בדיוק לחור שבין צוואר למעיל. בזמן האחרון לכל מיני
מצבים ברברה פתאום חושבת שהיא נראית תלויה או מתה, איכשהו, אז
היא צוחקת על עצמה כי, זה מורבידי בצורה מטומטמת.