לפעמים האיפור מכסה כמה כאב יש בפנים שלך.
לפעמים הוא חושף את שבילי הדמעות שחורצים את פנייך.
ושתי עיניים אדומות בין כל השחור
ושפתיים סגולות על עור צחור
צעקות צורמות בפה טהור
והיא בשלה לא יכולה לעצור
לפעמים השתיקה מספרת הרבה
לפעמים היא פשוט עומדת על הקצה
והדמעות ביחד איתה מתאבדות
לבכיות נוספות
לפעמים מבטה מרגיע כמה נפשות
לפעמים הוא אומר בסערה - אין מקום לקוות.
ושתי עיניה יום אחד כבו
ללא ברק, ללא ניצוץ, כך נעצבו
ושתי ידייה נשמטו
לאחוז בי כבר לא יכלו.
לפעמים האהבה מפריחה את השממה בחייך
לפעמים היא מולידה שנאה מקוצים.
וליבה שפועם רק בשבילך בתוך גוף הקרח השברירי שלה
מרסן אותה
בובת חרסינה צבועה, בידיים שלך היא נשברה. |
