הנה היא עולה מאי אן,
חגיגית ויפה מתמיד,
ובאה אלינו לכאן,
מיתרים בלבנו, תרעיד.

שובל שמלתה, צחור פניה,
זרועותיה תפרוש לחבק,
שומרת הילכות גינוניה,
מלכה, עם כתר בוהק.

נתמסר לה בעוז, בשאר רוח,
נעניק לה חסדי אלוהות,
נותיר את השער פתוח,
ננהג בה משנה זהירות.

מחייכת חיוך צחור שיניים,
נמתין אחוזי סקרנות,
יש מבט לה אוהב, בעיניים,
לב רחב, והמון סבלנות.

שנה, את תמטירי עלינו,
מטובך, מדובשך, כי בורכת,
ואנו ניתן מטובינו,
אל תשכחי, הן הבטחת!