אני רוצה להרגיש,
לבכות כשהוא הולך,
לדמוע כשהוא בא,
לאהוב ללא תנאי,
בלי ביטוי לצורך.
שיהיה לי כיף,
שיהיה איפה לנחות,
בלי לקבל מכה כואבת.
להרגיש, להתכוון.
לאהוב אותך עכשיו,
אומר לוותר בעתיד,
לדעת שעוד נעימות יבואו
ושכרגע אני צריכה לבד.
אתה לא הראשון שתיסוג
אך בכי אמיתי -
יהיה בגללך.
הצעקות, האשמות, הצווחות,
התעללות אחת גדולה -
בגללך.
אמת של צלילים, תמונות
ידיעות, ריקוד, טיול,
שירה.
אבל לבד.
אני שבירה יותר ממך,
אם אתה בכלל,
רק חצאי סדקים
אל מול עילפון חוזר ושב.
הכל מעגלי,
ביני לבינך,
ואם רק אני נשארתי
לאהוב,
אמשיך לקוות ולחלוק
עם עוד קיים.
יותר מדי אני במרכז,
בדיוק מה שרצית לשמוע.
כולך משחק רצינות,
ובגרות לעולם תתפוגג.
צמיחה חדשנית,
לא יחידנית;
מותר לך ליפול
גם כשלא אהיה שם.
כי זה אתה נתון לעצמך
וכך תעלה.
אחריות על כל שיגעון,
זו שגיאה.
וזו תקופה ממכרת,
צרחה אחת שולפת -
פחדים נכבים מאהבה,
כמו רוח קרובה לא נוכחת,
לזכור את מה שבלב.
ויום אחד נהיה מאושרים.
יום אחד לא נהיה פה.
ועדיין אמשיך לקבל
ולאהוב. |