ריק.
רק ריק. אבל לא ריק של חדלות.
גם לא ריק של עצבות.
ריק של כלום.
של אין משהו מבפנים, גם לא מבחוץ.
של כלום כזה.
כזה של כלום, שום כלום שכזה.
והכלום ממלא אותך מבפנים.
ממלא בריק אינסופי, בתוך חלל אדיר שנופל גם הוא לתהום עצום.

תמיד מחפשים את השלם. את הזה שימלא מבפנים.
רוצים למלא בשלם טוב,  צריך גם לרוקן את הרע.
אך כמו בעבודת אדמה, אי אפשר לשפוך את המוץ, בלי לשפוך גם קצת
מהתבואה.
ככלות הכל, אי אפשר לרוקן את הרע בלי לשפוך קצת גם מהטוב.
אין ברירה, פשוט צריך לרוקן את הכל.
לרוקן מתוכן, לרוקן מצורה, לרוקן מממחשבות, לרוקן מדעות,
לרוקן מדמות, פשוט לרוקן.

ולמלא את הנפש בחלל אינסופי, אדיר מימדים עד כדי חוסר גבולות.
למלא בשום כלום.
שום שאין בו מאום, מאום שאין בו כלום.
הכלום הכי ריק שהיה מעולם.
הריק הכי שלם שיכול להיות.
השום כלום, הכי טוב שנברא אי פעם.


רק שלא יגמר.