לפני 3 שנים בערך אני ואהבתי הראשונה נפרדנו. הייתי בתחילת
י"ב וכתבתי את זה כמה חודשים אחרי הפרידה. כנראה שככה מרגישים
אחרי אכזבה של אהבה ראשונה.

אהבה-מהי?
פעם כשהיו שואלים אותי על אהבה, הייתי עונה להם פרחים,
שוקולדים, חבר שמחכה לי בבוקר עם ארוחת בוקר וקפה, לאחר שהלך
וקנה לי פרח מהדוכן שממול. שיעשה לי מסיבת הפתעה ענקית
ליומולדת, ובשנה שלנו יכין בקתת עץ מלאה בפרחים ומצעים לבנים
ואמבטיית קצף מדהימה!
אבל אז... אז הייתי ילדה קטנה שלא ידעה דבר מחייה ומה היא רוצה
מעצמה.
אם תשאלו אותי היום מהי אהבה תשובתי השתנתה במקצת.
אדם שיאהב את מי שאני לא ינסה לשנות אותי. אדם שיחזיק את היד
כשנלך ברחוב ויחייך כשיראה אותי לאחר שלא ראה אותי כמה ימים
בהם היינו עסוקים. מישהו שיבין אותי ולא ינסה לפרק לחתיכות עד
כדי חוסר הבנה. אחד כזה שלא אריב איתו חוץ מויכוחי פוליטיקה,
שאותם תמיד כייף לקיים. מישהו שיאהב לשמוע אותי וירצה לשמוע את
דעתי, אך לא יפחד להראות את רגשותיו ורצונותיו. חזק, עם בטחון,
עצמאי וחכם!
כן, משהו מהרומנטיות שהייתה לי כשהייתי יותר קטנה חלף, אבל יש
גם דברים שכנראה לא ישתנו.
אותה אהבה ראשונה שסוחפת מהרגליים ומותירה אותך באוויר כשהיא
נגמרת, היא זו ששינתה את השקפתי, היא זו שהכאיבה לי ועדיין
מכאיבה. זו שהותירה פתח פעור בליבי שקשה למלא מחדש! האהבה
הזו... אותה אהבה שחייבת להגיע לפחות פעם בחיים.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שאמרתי לו שאני אוהבת אותו, היו 3
או 4 נרות בחדר ובדיוק שיר יפה התנגן ברקע. הוא חיבק אותי ואמר
לי, "אני חייב להגיד לך משהו..." הבטתי בו כילדה שראתה סוכריה
על מקל בחלון הראווה, מחכה למילותיו שישפכו ויאירו את ליבי.
"אני אוהב אותך".
לא יכולתי להימנע מלחייך ולחשוף שן. כל שרציתי היה לנשק אותו
ולא לעזוב לעולם. מושלם שלי.
שניה לפני החזרתי לו את אהבתי ונשקנו אחד לשני כאילו אין מחר.
החודשים שאחרי היו מלאי ירידות ועליות, לרוב עליות, עד היום
שבו אמר שהוא לא יודע אם הוא אוהב אותי מספיק, האם הוא אוהב
אותי באותה מידה שאני אוהבת אותו?
לראשונה מזה חמישה חודשים הייתי שוב לבד... נסעתי לאילת לכמה
ימים, ימים ארוכים מלאי מרור.
כשחזרתי הוא אמר שהוא לא יכול להיות בלעדי, שהוא טעה כשחש כך
וכי הוא רק נבהל...
לקחתי אותו בחזרה אל ליבי.
בחצי שנה, ממש כמו חלום, הארוחה, הנרות, המתנה, ממש כמו
שרציתי, ממש כמו שחלמתי! ילדה קטנה עם חלומות גדולים...
הכל היה פשוט מושלם וכן גם הקשר שלנו. האהבה בינינו פרחה ולא
עבר הרבה עד שמימשנו אותה והעלנו אותה לאפיק חדש. אותו אפיק
מדהים, מקרב, שמפתיע בכל פעם מחדש - עשינו אהבה, האדם הראשון
שחשתי בתוכי.
כך השנה חלפה, התבגרנו אחד עם השני, הכרנו אחד את השני בצורה
שרק אנחנו יכולנו להכיר. רבנו, והרבה, אך כשם שאומרים-האהבה
גוברת על הכל.
בהמשך דרכנו עברנו הרבה, עד לימינו האחרונים... הימים הכואבים
והמבלבלים ביותר שחשנו. אותם ימים בהם חוסר התקשורת עלתה על כל
דמיון. הימים בהם תהינו מהם מעשינו? הימים שהתחלנו להתגעגע
ל"לבד". ואז, ביום השנה ועשרה שלנו ישבנו על המיטה ונפרדנו
כחלום. הפרידה היפה ביותר שהיתה אי פעם בעולמנו, כשם שאומרים
- אהבה היא לא הכל.
נפרדנו לדרכנו, וכך, ממש כמו יוליה, אהבתי מתה עימי. החור נפער
והכאב עוד גדל כשראיתי את אהבתי הראשונה עם אחרת, נושק
ומאוהב...

תשאל אותי היום מה יהיה ומה יבוא עלי בעתידי, ואומר כי איני
יודעת... מתקשה להאמין כי אוכל לתת את אהבתי למישהו אחר, לתת
את ליבי לאדם נוסף שיפער עוד חור.
האהבה הראשונה... כן... היא לא קרתה מזמן, אך נראה כאילו קרתה
לפני נצח ועדיין לא חלפה.
אני
אוהבת
אותך
על אף אמונתך בשקילות, אני אדם שמרגיש, שזורם, שחושב על
רצונותיו בלבד. אדם שמאמין כי אם חש במשהו אין דבר בעולם שצריך
להפריע לו לקיים אותו.
אמונותינו שונות, אך אולי בעתיד, אחרי הרבה מאמץ, נפגש שוב
באמצע הדרך.