מחשבה חולפת בראשי..
מראות יום האתמול..
פיגועים...
מלחמה בפתח...
עולם משוגע..
וחושבת עליך..

לא יודעת למה ..
אולי בגללי..
אולי בגללך..
ואולי כי פעם שמעתי עליך מספרים...
פעם שמעתי זוג מתייפחים ..
כמעט בלי קול..
כמעט בלי מילים...

אוצרי אבד לי..
אבד לי חלומי..
אבדו לי חיי...
אבדו לי חלומותיי...
וכאבם נגע לליבי...

נגעתי בזרועו של הגבר הבוכה..
שאלתי ..
מה קרה ..
האם אפשר לנחם..
לתת עזרה...
והוא חייך כמעט בלי קול..
ולחש ..
לא חמודה..
שום דבר כבר לא יעזור...

הוא אבד לעולמים...
אבד אי שם בין הריסות הבתים...
לעולם ישכון שם..
לעולם יהיה זה זכרון מעומעם..

ואז הוא אמר..
אל תדאגי ילדה..
זה לא בני ..
וגם לא ילדתי...
אבל יקר היה ממש כמו אחד מילדי...
זה היה אלבום חיי...
אלבום תמונותיי...
ספר זכרונותיי...

מציצה אליך ..
מביטה בתוכך...
ואני הזדקנתי בעוד שנה...