שח הכתר לחבל:
לכבודי ירכינו ראש
ואתה? סתם צווארים מותח.
שח החבל לכתר:
כשאני מתנוסס בראש - חוצות
אתה אל העפר צונח.
שח הכתר לחבל:
אתה גס למגע
ואני - קטיפתי בקפידה נארגה.
אם אותי יחבוש כל אדם על הראש
יתמלא הוא לפתע הכוח לכבוש.
המונים למראניו ירכינו ראשם
אני כה עדין, אתה כה מגושם.
ענה לו החבל:
כתר, תראה,
אתה בררן, קטנוני לגמרי-
לא אני שעושה איפה ואיפה
אצלי הם כולם באותה הכפיפה.
הגנב, השודד והמכשפה
גם המלך וגם האישה היפה
כולם ינדו חריק- חרק לבדם
בלב הכיכר ההומה מאדם.
לי לא מציקות בעיות המוסר
לא אני האנין, המפריד דם מדם
ובבוא זה היום, הוא יום כל
בשר,
תראה איך גם מלכים, על ירם-
כל- הודם,
( ולא משנה עד כמה ינסו )
עלי הגרדום חרש יתנוססו.
הכתר:
כשימשח לו העם מלך עליו
אלפי עלמות אז ישקו לרגליו
ועל האירוע ישירו הרי
מטובי פיטנים עידנים אחרי
החבל:
אצלי ישירו שיר אחר לגמרי!
קבצן עם אחיו הגנב יתחרה
מי ישמיע פיוט שיותר מתגרה
מן פיוט של סיוט, שאימים מזרה...
והכתר:
אני לו בהן צדק מבטיח
כשאני על ראשו- יפרשו לו
שטיח
שכן בזכותי הוא גבוה יגיע
וממני גבוה הוא רק הרקיע
החבל:
הבטחות, ידידי,
אותן יש לקיים.
אם אתה המתחיל-
זה אני המסיים... |
