גיא דגן / לפי מרחב הצל |
אגדות קדומים קמות לתחייה
מול עינייך
סימפוניות שטרם נכתבו
מנוגנות לאחור
וריח בושם שעומד
כמו טחב עלי סלע
באמצע האוויר
(את הריח אני מכיר)
מפכים כמעיין הנעורים.
וכשנתרוקנה הנשמה
מים, מרוח, מירק ומפרחים
ומר הוא אפר- היומיום
(שלא שלי ולא שלך
והוא לשנינו וביד נדיבה)
נשמט אני
ומתפזר
כמו
קש
עד שהרוח מלקטת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|