רועי ישב ואמר לעצמו בלב:
" אני אתגבר עליה. אני לא זקוק לאף אחד. זאת לא הייתה אהבה
אמיתית, סתם נדלקתי על מישהי, ומחר אני אדלק על מישהי אחרת.
היא זרקה אותי רק בגלל שהיא ידעה שאני הולך לזרוק אותה. וחוץ
מזה היא ממש מכוערת. מי רוצה חברה עם משקפיים? מזל שנפטרתי
ממנה. היא בטח בוכה עכשיו, מצטערת על מה שעשתה. היא הרי כל כך
אוהבת אותי. וחוץ מזה, יחסית אליה, אני ממש מקובל בכיתה. אני
שווה. אני חתיך. אני נחמד. היא באמת עשתה טעות. אני הרי
ה"יחיד" בשבילה. אבל היא לא ה"יחידה" בשבילי. היא בטח חשבה
שאני אצטער שעזבה אותי, שאתפעל על הפתאומיות, שאבכה כי הרי אני
כל כך אוהב אותה. חה! הצחיקה אותי! מחכה לה הפתעה. כי אני לא
אוהב אותה. מעולם לא אהבתי אותה. תמיד ידעתי מי היא באמת. אני
לא אוהב אותה. אני לא אוהב אותה! אני - לא - אוהב - אותה!!!
אני שונא אותה..."
ברגע שרועי אמר לעצמו את המשפט האחרון, דמעות התחילו להופיע
בקצה עיניו.

זה נחמד לפעמים לשקר לעצמך... אבל אל תדאגו. רועי הוא בדיוק
כמוכם, הוא אף פעם לא מאמין לעצמו.