הנה הגעת
בלתי צפוי
מרענן כמו מים
הנה נגעת
היכן שחשבתי
שמתתי מזמן מזמן.

מדוע זה הלכת
למה לא נשארת עוד מעט?
ובדיוק כשהבנתי שאוהב אותך
עד סוף ימיי.

הותרת בי חלל גדול,
השתוקקות חולנית,
רעב שלא ניתן להשביע,
לאלו הדברים שרק לך אתן.
למקומות שרק איתך אלך.

הנה נכנסת לחיי
הנה נגעת לא נגעת
הנה בטפשות הססתי לרגע
והנה אתה לעולם נסת.

לימים,
הגעגוע מלווה אותי
והזיכרונות משקים אותי.
ניזונה מפיסות רוך שאבדו.
אינני יכולה שלא לתהות,
מי מפרה את זיכרונך שלך?
האם אתה אליי מתגעגע
ולו לרגע?
ולו לשנייה?