מנסה להסביר לך בכמה מילים,

מנסה לתאר את מהלך הדברים,

כן, את רוצה ואני מבין,

הכמיהה שבך רעבה ויש מקום להכיל.

את הרגש הכנת במהלך השנים,

את המשחקים כבר זנחת עם שאר הילדים,

ובכל זאת את ממש לא מבינה,

איך את שוב לבד, ורק התחילה השנה.

אבל יקירה לי, לך אומר רק זאת,

אין צורך לשבת במרפסת ולחכות,

צאי לך החוצה, כי יש שם חיים,

אהבי את עצמך ואז באים האחרים.

ומתוכם הוא יבוא עטוי גלימת ערפל,

את בכלל לא תביני מה הוא שואל,

כי הוא יגיח אלייך כמעט בחשאי,

ואולי זה הוא, אולי...