עוד שיר ועוד מילה היא כותבת,
על שולחן,
בתוך דף קרוע במחברת.
רוצה להרגיש, להיזכר, להיסחף...
אל ים הרגשות נופלת.
היא מסרבת לעזוב.
רוצה שרק ייתן לה הזדמנות לאהוב.
בטוחה שהיא יודעת מה הוא רוצה,
מה הוא צריך,
מה יעשה לו טוב.
רואה את הכל דרך עיניים מאוהבות...
בלי הגיון,
תכלית
או חשיבה מעשית.
היא תקועה שם...
בין חיבוק אוהב,
ללב רעב.
מחכה לו.
להוא שניתנה לו ההזדמנות,
הזדמנות שאותה הוא לא לקח.
והיא בטוחה שהוא היחיד,
היחיד שהיא תוכל לאהוב.
לפחות בזמן הקרוב.
וכל כך מוזר,
שברגע שהוא יעשה לה סימן,
הסימן הכי קטן,
היא תרוץ אליו בעיניים עצומות...
ותשכח את האמת האמיתית.
היא תשכח מה היא שווה;
שהיא בעצמה...
תכשיט.


מקווה שתצליחי להמשיך הלאה...
And better sooner than later...