הקידמה הגיעה גם לפרסומות
(פורסם בזמנו באתר "חוצפה", דצמבר 2005)
לקהילה הגאה יש השגים יפים בציבוריות הישראלית. ועכשיו סוף סוף
ייצוג הולם גם בפרסומות.

השופט בדימוס חיים כהן ז"ל פילס דרך חשובה לקהילה ההומו-לסבית
בישראל, בכך שהורה בשעתו, שלא לאכוף את החוק אשר אסר על קיום
יחסי מין הומוסקסואליים, חוק שהיה קיים עד שנת 1989.

מאז עברה החברה הישראלית מהפכה כלשהי ביחסה אל האחר והשונה,
דרך ההכרה שלנו בנושא המגדר והזהות המינית ועד הזמרת
הטרנסקסואלית הראשונה ששלחנו לאירוויזיון, הזמרת הטרנסקסואלית
הראשונה שזכתה באירוויזיון בכלל.
וזה לא שההומופוביה לא קיימת. אסי דיין הדגים לאחרונה איש
מערות אמיתי מהו, עם כל ההתבטאויות האומללות שלו. אבל... עם כל
תשומת הלב הציבורית לנושא, עם פריצת הדרך התקשורתית של דמויות
מחוץ לארון והישר לצופה הממוצע, כמו יובל כספין ואביעד קיסוס,
זה כבר לא "אין" להיות הומופוב. אפילו בספרו האחרון של קובי
אוז, "עבריין צעצוע", ניתן למצוא דמות עם זהות מינית מעורפלת
מאוד.

ועכשיו פריצת דרך לקהילה הגאה גם בתחום הפרסום. אם עד עכשיו
סוג הנשים שהופיעו בפרסומות היו פנטזיה סטרייטית הכי בסיסית
שיש, לרוב בלונדיניות, פתאום נבחנה הפתיחות של הצופה לנשים
מסוג אחר, כאלו שלא נולדו נשים.
לחברת הביטוח שלקחה לפרסומת שלה את דנה אינטרנשיונל, אותה זמרת
שעברה ניתוח לשינוי מין, מגיע צל"ש רציני. נכון, אפשר להזכר
בדוגמאות דומות, כמו הפרסומת עם סוכני האף בי איי העליזים, אבל
זה בהחלט נתון לויכוח האם הפרסומת הזו מבטאת כבוד לאחר ולשונה,
או שימוש בחריגות חברתית לצרכי שעשוע, "צחוקים".
והנה הפרסומת ההיא עם דנה, פשוט יוצרת כבוד כלפי אישה מזן אחר
- ואני אומר את זה בהחלט לחיוב. ואני בהחלט לא בנאדם שאוהב
בדרך כלל פרסומות, אבל לא משנה אם אתה אוהב או שונא את הפרסומת
(אצלי זה תלוי ביום) אפשר לראות שם את דנה מוצגת באור מאוד
מכובד, קצת גולשת לכיוון פארודיה על עצמה, אבל זה רק גורם לך
לחבב אותה יותר.

כן ירבו.