לפני המון זמן הבטחתי לעצמי שאקדיש זמן להעריך בחזרה אנשים
שמעריכים אותי - ובין סקירה תרבותית אחת לשנייה, אכתוב קצת
עליהם.
מאז זרמו הרבה הגיגים בנהר הגרפומניה וקצת הזנחתי אתכם,
מעריכיי היקרים, אז כעת אפצה אתכם.
רוני גליזי סופרסטאר, סליחה, הגולשות בעלות חוש ההומור המעוות
שהחליטו לקרוא לעצמן ככה, הצליחה לבלבל אותי.
בהתחלה חשבתי שמדובר באחת שמזדהה עם נערת הזוהר הריקנית הזו,
אז חשתי כלפיה רק בוז תהומי.
http://www.stage.co.il/a/32506
אחר כך הבנתי שמדובר בבדיחה, כנראה של מספר גולשות, שהחליטו
להשתעשע עם הדימוי הבלונדיני חסר התוכן, כדי לומר משהו. כנראה
משהו מצחיק יותר מאשר מלא תוכן, אבל מדובר בבדיחה מוצלחת
שראויה לכל שבח. למעשה, היצירה הראשונה שקראתי: "קשים חיי
הדיקטטורית", היא די יצירת מופת בעיניי. הצעה לסדר עולמי מפחיד
מהאנשים היפים שמנהלים את חיינו. טקסט פרובוקטיבי, חסר בושה
ובעיקר מצחיק.
חוץ מזה בקרו בסיפור הבלשי המקושקש "נדב, כדי שזה יישמע
רציני", כי הוא משעשע לאללה וגם ב"היום חפפתי שיער".
יש גם שטויות אוויליות לחלוטין, כמו: "פניני החוכמה של סופר
ברגעי ייאוש", אבל עדיין מדובר בדף גאוני לסוגו. מומלץ - היא
גם בין היוצרים המוערכים בעיניי.