היא ישבה על הכורסא האפורה הישנה במרפסת שיוצאת מחדרה. השעה
היתה חמש וחצי לפנות בוקר ניצנוצי כוכבים אחרונים נראו בשמיים
והירח נעלם.היא ישבה על הספה כבר כמה שעות והיא היתה עייפה,
אךלא מחוסר שינה היא עייפה מהחיים, מאהבה, מאנשים, מעצמה. את
בית ספר היא עזבה ממזמן יותר נכון העיפו אותה ממזמן הלימודים
לא עניינו אותם ואת מרבית זמנה בילתה בחוף הים בקריאת ספרים או
כתיבה. היא תכננה לכתוב היום איזה סיפור או שניים ואפילו הביאה
את המחברת שלה אבל היא נשארה עלהרצפה. היא נזכרה בפעם הראשונה
שזה קרה, היא היתה בת 12 בערך ילדה מתבגרת, מבולבלת, לא מבינה
ומפחדת.
היא ישבה בחדרה והכינה שיעורים. היא זוכרת, זה היה שיעורים
במתמטיקה, היא אף פעם לא הסתדרה עם מתמטיקה המספרים התבלבלו לה
מול העיניים והיא די פחדה מהם.היא שמעה רעש מפתחות ואת  הדלת
נפתחת.מוזר, היא חשבה לעצמה אף אחד לא אמור לחזור עד חמש...
היא יצאה לסלון לבדוק מי הגיע זה היה אנדריי החבר של אמא שלה
"למה חזרת כ"כ מוקדם?" שאלה
"הראש שלי מתפוצץ אני צריך לשכב קצת" הוא החזיק אתראשו בין
ידיו "אז הלכתי מוקדם, אם תצטרכי אותי אני בחדר שלי"
"תרגיש טוב"



הוכח שמשולש ABC חופף למשולש BCD. היא לעולם לא תשכח את השאלה
הזו. היא לא הבינה איך לפתור אותה. היא נזכרה שאנדריי מבין
גאומטריה מעולה ופנתה אליו לבקש עזרה.היא דפקה חלושותבדלת "כן"
היא שמעה את קול הבס שלו מעברה השני של הדלת. "אמממ.. אנדריי
אתה אולי יכול לעזור לי בגאומטריה?"
"בטח, בואי תכנסי" היא נכנסה לחדר ונשכבה לידו על המיטה.אחרי
בערך רבע שעה בערך היא הבינה את התשובה סופסוף וקמה מהמיטה,
אבל אנדריי משך אותה אליו בחולצתה  והפיל אותה על המיטה"תשארי
איתי קצת ספרי לי על ב"ס, אני לא מכיר אותך בכלל" הוא חייך
היא הייתה נבוכה"מה אתה רוצה לדעת?"
"איך בלימודים?" הוא הניח עליה את ידו
"קשה לי מאוד" היא ניסתה להשתחרר מאחיזתו אבל הוא משךאותה
אליו.
"יש לך חבר?" הוא התקרב אליה עוד קצת
"לא, אין לי. אנדריי אני ממהרת אפשר לדבר פעם אחרת?"
"לא, לא תשארי איתי קצת,את ילדה מאוד יפה את יודעת?" הוא הניח
את ידו על הלחי שלה "וגם חכמה מאוד אני לא מבין למה קשה לך,
אני יכול לעזור לך מתי שתרצי."
"תודה, אנדריי יש לי מלא שיעורים."
"תעשי אח"כ, את ילדה נפלאה, ענת."
הוא הניח אתכף ידו הגדולה שלו על בטנה של ענת והרים את
חולצתה,
"אנדרי אתהמוכן להפסיק? מה אתה רוצה ממני?" התחילו לרדת לה
דמעות.
"ששש... את כ"כ יפה ענת אני אוהב אותךכ"כ." הוא השכיב אותה על
המיטה והצמיד את שפתיו לשפתיה הם היו מחושפשות וקשות, היא
ניסתה להתנגד אבל הוא כבר שכב מעליה הוא היה כל כך גדול וכל כך
כבד, והיא היתה חלשה וקטנה היא ניסתה להדוף אותו אבל ידיה
נחלשו מהר מאוד "די תפסיק " היא צרחה "תרד ממני"
הוא סטר לה בחוזקה עד שהיא הרגישה שראשה נתלש מצווארה "תסתמי!"
הוא ציווה עליה. הוא תלש מעליה את חולצת הטריקו האפורה ומכנסי
הטריקו התואמים, החליפה שאמא קנתה לה מניו יורק. היא בעטה בו
וסטרה לו אך נראה היה שגידופיה הפריעו לו במשימתו.  לבסוף היא
נכנעה ונשכבה ללא ניע  מתחת לגופו הערום והמיוזע, מניחה לו
לבקר בגופה הקטן וחסר האונים.
באותו ערב הוא לקח את ענת לחנות ספרים  וקנה לה שלושה ספרים של
"מחזור שער המוות" אליהם היתה מכורה ונזקקה לשלושת הספרים האלו
להשלים את כל הסדרה. כשיצאו מחנות הספרים הוא נישק לה את המצח
ולחש "זה בגלל כמה שאני אוהב אותך" ואז הוסיף "אבל תזהרי לא
לספר אחרת  אני אהיה האויב הכי גדול שלך ואת תצטערי  על זה עד
סוף ימייך. הבנת? "
ענת הינהנה, כן היא מבינה. מה שאנדריי לא מבין כנראה זה שהוא
כבר האויב הכי גדול שלה.
אח"כ זה קרה עוד כמה פעמים הוא היה לוקח אותה בבוקר מב"ס ומפנק
אותה קונה לה כל מה שרצתה. החברות שלה קינאו בה אמרו שיש לה
מזל שהוא כזה מגניב ואחלה. היא היתה מחייכת אליהם חיוך מאולץ,
כן הוא הכי מגניב בעולם.....
בערבים שאמא של ענת  לא היתה בבית הוא היה נכנס לגופה. היאכבר
התייאשה מלנסות להוריד אותו מעליה ולימדה את עצמה לא להתייחס,
לברוח. לברוח לעולם טוב יותר שבו חבר של אמא שלך לא אונס אותך
פעמיים בשבוע, שבו עידו לא שבר את הלב שלך ונפרד ממך מול כל
החברים שלו, שבו לעולם לא יחרימו אותה, העולם שלה הקסום הנפלא
שאין בו חוקים ומותר לעשות מה שרוצים. אבל אז היא היתה מתעוררת
ונופלת למציאות שלה.
בגיל 13 היא ברחה מהבית בפעם הראשונה, ואז היא פגשה את יריב
נער בן 16 שגם הוא כמוהה וכמו רבים על חוף הים לא הסתדר עם
העולם והיה זקוק לשקט של עצמו. ענת מצאה בו מקלט היא סיפרה לו
הכל  על  הילדים בכיתה, על השמועות שמפיצים עליה ועל אנדריי
ומה שהוא עושה לה. יריב נגב לה את הדמעות וחיבק  אותה "אל
תדאגי " הוא לחש ונישק אותה על שפתיה. באותו הערב הם הלכו
לטייל על חוף הים,הם התיישבו קרוב לים קח ששאריות הגלים דיגדגו
את אצבעות רגליהם,יריב השכיב אותה לאט על החול והפשיט אותה
בעדינות  נשיקתו היתה עדינה כ"כ ורכה.
שבוע אח"כ לקחו את יריב למרכז סגור לעבריינים צעירים ואותה
החזירו הביתה. במשך שלושה ימים ענת לא יצאה מהחדר ולא הסכימה
לאכול. באחד הלילות היא קמה ממיטתה ולקחה את האולר שהביא לה
יריב, היא טיילה עם להב הסכין על ידה מציירת פרצופים ומלאכים
היא נעצרה על אחד הורידים הבולטים הצמידה את הסכין ליד שלה
השאירה אותה שם כמה דקות עד שנהיה סימן ושיחררה.  גיל 13 וחצי
התקף בולמיה ראשון, ההקאה הפחידה אותה אבל עם ההקאה השתחררו
לזמן קצר הפחדים העצבות הלחצים ותחושת הגועל מגופה ואנדריי.
היא לא הקיאה בזמנים קבועים לא היתה מסודרת ומאורגנת כמו
אנדריי. התקפות האכילה באו בפתאומיות היא היתה פותחת את המקרר
מוציאה את האוכל מסדרת אותו  בחצי עיגול מסביבה מתיישבת על
הרצפה ואוכלת דוחפת את האוכל לפיה בלי לשים לב למה שהיא מכניסה
עם זה עוף קר או גלידה. זה היה מעין טקס שקרה לפחות פעמיים
בשבוע מן פולחן דתי שלה עם עצמה. בשאר הזמן היא כמעט ולא אכלה.
נגעלה מגופה והשתדלה לא להביט במראה.
ערב אחד היא נעלה את דלת חדרה, אמא ואנדריי יצאו לסופשבוע זה
היו שלושת הימים החופשים היחידים בחייה חופשייה לזמן קצר מצילו
המרושע של אנדריי ועיניה המבולבלות של אמה.
היא הדליקה 48 נרות זיכרון בחדרה ושמה את הדיסק של ג'ניס
ג'ופלין במערכת הישנה שלה הדיסק היה כבר די שחוק היא שמעה אותו
כמעט כל ערב טובעת בקולה המדהים של הזמרת, היא נעמדה מול המראה
הגדולה והביטה בגופה בת 15 עוד חודש גוף נבול ועצוב עיניים
עייפות וייאוש גדול היא עמדה מול המראה שעות רבות ובחנה את
גופה. היא התקרבה למראה והניחה את שתי ידיה על המראה ואז  נתנה
אגרוף בהשתקפות שלפני, המראה התנפצה לרסיסים וידה הלבנה התמלאה
בדם.היא יצאה מהבית והתחילה לרוץ ברחוב,היא כלכך רזה כמעט
נעלמת לבושה בחולצת טריקו לבנה שגדולה עליה בכמה מספרים. דמות
לבנה רצה כאחוזת טירוף שיערה הארוך מתנופף ברוח ידה מדממת
וחולצתה מלאה כתמי  דם. פתאום מולה הופיעו אורות לבנים סינוורו
את ראייתה היא רצה מולה ולא הפסיקה המכונית פנתה במהירות לצידי
הדרך וענת נפלה על הכביש שורטת  את ברכיה. מן המכונית יצא גבר
הרים אותה משתי ידיה וסחב אותה למכוניתו. היא הכירה את האחיזה
הגסה המפחידה היא ניסתה להמלט אבל היתה חלשה מדי היא הסתכלה
עליו הוא נראה מבוהל "תעזוב אותי אנדריי" היא לחשה.
היא התעוררה בחדר לבן ולידה עמדה אמה פניה מלאות דמעות והיא
מלטפת את ידה של ענת "מה קורה ענתי?" היא לחשה.
ענת נסתה לקום אבל נתקעה ואז היא גילתה שידיה ורגליה קשורות
למיטה היא התחילה לצרוח ואז הגיעה אחות לבושה בלבן ובידה מזרק
"אממממממאאאא מה את עושה לי???. למה אתם הופכים אותי
למשוגעת?"היא צרחה ובכתה "לא!לא!תעזבי אותי זונה!!!"היאצרחה
כשהאחות התקרבה אליהאם המזרק "אי!איה! "היא צעקה כאשר המזרק
נכנס לגופה "זונה  שרמוטה מסריחה תעזבי אותי כבר!!!!!!!" היא
צעקה.
אחרי 3 חודשים העבירו אותה למחלקה פתוחה עם פגישות מסודרות עם
פסיכיאטר אבל ענת לא הסכימה לדבר איתו. הם היו יושבים אחד מול
השני ושותקים.היא לא דיברהעל הבולמיה על הפחדים עלאנדריי על
כלום.
ובלילות היא לא נרדמה אף פעם, אז הביאו לה כדורי שינה גם.
מילאו לה את הגוף בכדורים והיא שותקת.



השמש תעלה עודמעט חצי שנה עברה מאז ששיחררו אותה מבית החולים
הפסיכיאטרי היא יושבת כבר שעות על הספה. אנדריי בכלא. אבל היא,
היא לעולם לא תשכח כבר, נשמתה נפגמה לעד. הוא רצח אותה לאט
בעינוי מתמשך. היא קמה מהספה ונעמדה על המעקה שלהמרפסת מחזיקה
בעמוד.  הרוח הקרה  העיפה אתשיערהושיחקה בו. ענת נשמה את
האוויר מילאה את  ראותיה ואז שיחררה את אחיזתה מהעמוד היא
החליקה והחליטה שמעכשיו היא חופשייה סוף סוף....