אתה היית הדבר הכי יפה שקרה לי, אהבתי אותך יותר מכל דבר אחר,
לא רציתי שום דבר אחר - רק להיות איתך!
עברנו הרבה דברים מדהימים ויש לנו זכרונות ששום דבר לא יוכל
למחוק אותם: אותו יום שהבאת לי זר פרחים רק כדי להגיד מזל טוב
כשבעצם בכלל לא הכרתי אותך, כשהיינו במעיין והירח היה עגול
וגדול והאיר את כל האופק והסתכלנו על הכוכבים ושאלת איזה כוכב
אתה רוצה שיקרא בשמי, אותם ימים מצחיקים שרבנו מכות או שסתם
צחקנו בלי סיבה, אותם רגעים עצובים שהיו לנו כשהיית הולך לצבא:
הגעגועים והציפיה לראות אותך שוב. החיבוקים והאין סוף נשיקות
כשהיית חוזר הביתה.
התגברנו על המון מכשולים ביחד! היית חלק בלתי נפרד ממני עד
לאותו יום. אותו יום שאני לא אשכח בחיים!
שמעתי נקישות על הדלת. פתחתי את דלת הבית ואתה עמדת שם, לא
הוצאת מילה רק התקרבת וחיבקת אותי, חיבקת כל כך חזק שלא יכולתי
לדבר ולא עזבת. אחרי דקות ארוכות של שתיקה שהיו נראות לי כמו
נצח אמרת שזה נגמר! שאתה מצטער ואף פעם לא רצית לפגוע בי...
ואני עמדתי שם מולך ולא יכולתי לזוז לא הבנתי מה קורה, רק
שמעתי אותך מבקש שוב ושוב סליחה.
לא ידעתי מה לעשות אבל ידעתי שבאותו רגע אני לא רוצה לשמוע ממך
יותר ואמרתי לך ללכת...
אתה הסתובבת והלכת ממני ואני ראיתי את גבך ההולך והמתרחק
בידיעה שזו הפעם האחרונה שאני אראה אותך, יצאת מהדלת והיא
נטרקה אחריך בחוזקה ונשארתי עדיין עומדת שם באותו המקום בוהה
בדלת הנטרקת.
אותו לילה בכיתי... בכיתי בלי סוף לא הבנתי למה, למה היית כל
הזמן הזה איתי וסתם נתת לי להשלות את עצמי, למה גמרת את זה,
ולמה לא נשארת לחבק אותי בזמן שכל כך היתי צריכה אותך???
מצאתי את עצמי באותו לילה שוכבת על המיטה בחדר החשון שלי ולא
היה אכפת לי מכלום...
היו לי כל כך הרבה שאלות שלא מצאתי להן תשובות.
היה בי כאב שלא יכולתי להסביר. ולבכות זאת היתה הדרך היחידה
להתגבר על זה.
אחרי שבוע יצאתי לשתות עם החברות וראיתי אותך... ראיתי אותך עם
דנה!
כן אותה דנה שאמרת לי שהכל כבר נגמר ביניכם, אותה דנה שאמרת
שכל מה שנשאר זה הזכרונות מהשנה שהייתם בה ביחד,ותה דנה
שהתעקשת שכבר שכחת אותה,ותה דנה שכל כך פחדתי ממנה והרגשתי כה
קטנה ומאוימת לידה.
כן הדנה הזאת... לקחה לי אותך!!!