השמים התעבו לענן אפור
מכל עבר צעקה הדממה הניצחית
אל עצמות המתים חדר הקור
רוח הרעידה את צמרות העצים.
הר הרצל עומד עזוב ונטוש
מטופח צמחיה אך ריק מאנשים
קול פסיעה לא נשמע במורד ההר
נשמע רק קול אוושת העלים.

ובשורה הראשונה בקבר השני
מתחת לתפרחת שכמעט פרא צימחה
שוכב גופו של חייל אלמוני
חייל בודד ללא משפחה.
הוא נרצח בחברון
מפגיעת כדור מדויקת
התמוטט ללא הגה
נשכב על ארץ שותקת.

ואין מי שיבוא לספר בזכרו
לתאר מעשים ורגשות ומילים
להדליק נר שיזהר על הקבר
ולהעלות נשמתו בפסוקי תהילים.
וכבר עשור ושניים חלפו
וכדורי הרובים עוד תועים בחברון
הגשם שוב יורד בהר הרצל
שוטף עמו את הזיכרון.