הוא היה עצוב כשירו של אמצע אוקטובר
הפכפך כעלים הנופלים מהעץ
מחוספס כצרידות הכואבת בבוקר
כמו שלווה אחרי שחושב לו הקץ
היה זה מטה הזמן שציוה את הדרך
כילה עליו זעמו ינואר
באחת הסתמן שחייו, חיים ללא ערך
לקח ושם פעמיו אל השביל הנבחר
מאוחר מדי הוא גילה שהשמש זורחת
שלכל עננה יש סוף מלא זיכרון
גם זיכרונה של ילדה אבודה וצורחת
יקח וישא איתו פברואר בארון
הזמן אזל לו לאט, כטיפה מדי יום
כשליבו עוד אמר שכל יקר הוא נוצץ
והלקח המר היכה כשתם לו פתאום
כשטיפה אחרונה היכתה בסוף מרץ
מלחמות ניטשו על החוף, ומעל התם
שריד אחרון של חוט חייו ניתק
לא ידע את נפשו זעמו של הים
ושירו של אוקטובר פסק
|
