זה סיפור , לא בדיוק סיפור , משהו כזה , של ילד , קצת אחרת.
ילד שונה.
קצת ? הרבה ? בהכל ?
כנראה.
הוא לא זוכר פעם אחת , כמעט , שהרגיש שייך.
לא הרגיש את הנחת של לדעת שאתה מוקף בכל אלה שמכירים אותך
(באמת מכירים) ואוהבים אותך (באמת אוהבים).
טוב , זה לא בדיוק אשמתם.
אז מה אם יש כאן ילד שחושב אחרת ? מרגיש אחרת ? נוגד כל דבר
שאצלהם הוא נורמה מולדת ובלתי מעורערת ?
אבל אולי זאת כן אשמתם שכל אחד חי בבועה הקטנה שלו ?
ולא מדובר כאן בבנאדם אגואיסט
אלא סתם אחד (=קבוצה), שתאמת, יש לו את החיים הכי טובים שיש.
הוא לא גר במרכז ת"א.
הוא לא צריך להסתובב בכל מקום.
יש לו כל מה שהוא צריך (יש דבר כזה בכלל ?) כאן מסביבו.
ואז פתאום
יש להם ילד
שלא יכול לחיות ככה
הוא חייב את החופש הזה
לסוע
ורחוק
לא להיות תלוי
לסוע לאן שבא לו , מתי שבא לו
כדי לראות מה יש שם
לקחת חלק
מי יודע
העיקר
לא להחנק בבועה הזאת.
אבל מה זאת אשמתם ?
אז מה אם יש שם ילד שכל יומיים חווה התמוטטות עצבים ?
ילד ששונא את עצמו
את החיים ?
ילד שמסתכל במראה ורואה את כל מה שהוא שונא בהם
שהוא אוכל במשך שעה שלמה , ועוד , ועוד
רק כדי להקיא הכל
ופתאום להרגיש נקי ?
להרגיש טוב ?
אז מה אם הילד הזה על סף התמוטטות ?
שיסתדר לבד
יעבור לו
יעבור...
אפילו שהוא סובל עכשיו
היו שאמרו שהילד השתנה
היו שאמרו שזה בגלל שהוא כל הזמן נוסע למקומות
ויום אחד
איש אחד
שינה את הילד
נתן לו תקווה
נתן לו שוב את האור בקצה המנהרה
זה שנתן לילד את היכולות לאסוף את מה שנשאר מהכח הנפשי שלו כדי
להתמודד...
הילד ניסה
חזק חזק
הפסיק להקיא (הפסיק ? אולי רק לא נתן לזה לצאת)
הפסיק להכנס לדכאונות (הפסיק ? אולי רק לא נתון להם לצאת)
והילד חשב
הנה
אני מצליח
ואז
הם מצצו ממנו את הכל
הילד נגמר
וגם הכח שלו
הדיכאון חזר
כמו הכל
והילד ?
מה איתו ?
הילד פשוט לא שם זין
הוא נותן לעולם לעשות בו מה שירצה
לילד כבר אין תקווה
הילד חשב על התאבדות
אבל הילד לא רוצה למות
הרי כולם כלכך נהנים שהוא סובל
ולא זה כבר לא משנה
אולי הוא נהנה מזה ?
כן !
הוא אוהב לסבול , הוא מרגיש שייך.
הוא אמר לעצמו
הילד רק רוצה רק להבין דבר אחד
הוא עדיין לא יודע מה זה
הוא חושב שמתי שהוא ידע
הוא יבין
והכל יגמר
אבל דבר אחד הוא לא עושה
הוא לא מקווה שזה יגמר
כי לילד
אין תקווה
הייתי מסיים כאן בסיום דרמטי של
"והילד הזה הוא אני"
אבל לסיפור אין סוף
הוא רק התחיל
ועוד משהו
כל קשר בין הסיפור למציאות מקרי (או הגיוני) לגמרי |
