בס"ד

לקוראי הבמה החדשה שלום.

שמי דניאל שליו. שמי האמיתי הוא כמובן אחר אבל למי אכפת. לפחות
לא קראתי לעצמי "ג'וני חוקן" או "הרוזנת דולצינאה בת-פלולה".
בכל מקרה, דפדפתי בעניין רב באתרכם והתפעלתי התפעלות כנה
מהכמות, והתפעלות קצת פחות כנה מהאיכות. כאדם הנוהג לקרוא גם
שלא מעל מסך המחשב (רק אתמול, למשל, סיימתי לקרוא את הארי פוטר
השישי ומאד נהניתי) רציתי להעלות לדיון כמה נקודות, ולתרום, אם
אוכל, את תרומתי הצנועה לאתר. הנקודה הראשונה היא, שלא כל
סיפור קצר צריך פואנטה. ממש כך. אם אינכם מאמינים לי, גשו נא
לספריה וקחו כל קובץ סיפורים. חיש קל תיווכחו שאחוז הסיפורים
המסתיימים בפואנטה בעולם החיצון נמוך לאין שיעור מזה שבבמה.
הנקודה השנייה דומה לראשונה, והיא קשורה לכך שהרבה פחות
סיפורים בעולם האמיתי נכתבים מנקודת מבטם של אנשים מתים. בחיי.
אני מבטיח לכם שבאותו קובץ סיפורים שבחרתם (ואל תקחו של אתגר
קרת - זו רמאות) תמצאו לכל היותר אחד שנפתח בתיאור שלוות הנפש
הבלתי צפויה שחש הכותב כשהבין שהוא בעצם מת במהלך הלילה
מהפשטידה המורעלת של חמותו.

טוב, האמת שהיו לי עוד לא מעט נקודות להעלות, אבל אני רואה
שהשישים דקות שלי באינטרנט קפה מתקרבות לסיומן ועוד מעט יבואו
לקחת אותי. אתם מבינים, גם בעולם הבא יש משטרה, וגן עדן זה לא
לכל החיים. אני למשל, הייתי צדיק גמור בחיי, אבל בגלל הסתבכות
פיננסית מצערת שם למעלה הועברתי לאחרונה לגיהנום וזה בכלל לא
פיקניק. בטח תגידו "יש לו אינטרנט קפה, אז מה הוא מתלונן?" אבל
זה אינטרנט זה? את כל אתרי הפורנו הם חוסמים, ואתר הבית שלהם
זה יצירה אקראית בבמה. אז מה הפלא שאני לא אוהב את האתר?! שיט,
הנה הם באים ועוד לא מצאתי פואנטה. בועז רימר, סי יו אין הל!