מיכל עופר / רוצה שנהיה |
לא בעצם תישאר.
ארבע שנים של כאב.
שורדת מהבוטנים שאתה זורק לי פה ושם
חבל שאתה לא קורא מחשבות
חבל.
חבל שאין לי אומץ לסכן משהו אחד למען האחר.
כל לילה לפני שאני הולכת לישון
אני רואה אותך בעיני רוחי,
בדרך שבה הייתי רוצה שאנחנו נהיה
אבל ככה זה גם יישאר,
תמיד בחלום ולא במציאות.
ואני אמשיך להתקיים מהבוטנים שאתה זוכר לפעמים לזרוק לי
ובינתיים,
הלב שלי ייקרע מבפנים,
אני רק לא יודעת ממה מרוב אהבה או מרוב כאב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|